זאקארפטיה- הפינה הפחות מוכרת של אוקראינה

עודכן: 15 בספט׳ 2020


כשאתם שומעים את המילה אוקראינה, מה הדבר הראשון שאתם חושבים עליו? סביר להניח שעל המלחמה שהולכת עם רוסיה, או אולי על הנפלאות של קייב ולבוב , או על המסעות של החרדים לאומן.


את האמת? גם אנחנו, אבל מאחר ומצאנו את עצמנו באוקראינה לחודש שלם, רצינו לגלות את המדינה מעבר לאזורים הסטריאוטיפים שלה.


כשהתחלנו לתכנן את הטיול לא ראינו הרבה מידע על הקרפטים אבל כן מצאנו אתר או שנים, ואחרי מחקר מעמיק יותר גילינו עולם שלם. מקום של טירות, טבע, ערים עתיקות, היסטוריה יהודית עשירה , תרבויות שונות ומעיינות תרמיים. מקום שלא הרבה תיירים בכלל וישראלים בפרט מכירים




קצת על האזור


עיר בירה: אוז׳הורוד (Uzhgorod)

שטח: 12,753 קמ״ר (קצת יותר מחצי שטח ישראל) מספר תושבים: 1,260,000

שפות: אוקראינית, הונגרית, רומנית

איך מגיעים?: יש שדה תעופה קטן באוז׳הורוד, אבל הרוב מגיעים משדה התעופה בלבוב (4 שעות מאוז׳הורוד) או מדברצן שבהונגריה (1.5 שעות מאוז׳הורוד).


איפה אנחנו ביקרנו:




  1. כפר המעיינות טרוסקאבץ

  2. אוז׳הורוד

  3. מרחצאות קוסינו

  4. מוקאצ׳בו והטירות מסביב

  5. אגם סינוויר

  6. הכפר הארוך ביותר בעולם(קולוצ׳אבה)

  7. אגם המלח בסולוטבינו





יום 1- היציאה מלבוב:


קמנו בדירה שלנו בלבוב (כהרגלנו, ב12 בצהרים) ואחרי ארוחה קצרה ושיטוט ברחובות העתיקים של לבוב- נפרדנו מהעיר והתחלנו לנסוע דרומה.


אחרי חצי שעה של נסיעה, הגענו לתחנה הראשונה שלנו - טירת Svirzh, המפורסמת בכך שבה צילמו את הסרט ״שלושת המוסקטרים״ (סרט רוסי שאני אישית לא ראיתי, אבל אמא שלי אהבה).


לצערנו, כשהגענו לשם- גילינו שהטירה היתה סגורה מבפנים,מה שלא הפריע למאות אוקראינים להגיע אליה ולטייל בגנים שסביבה


הכניסה לטירה


הטירה מהצד השני



האגם שליד הטירה




הבהרה: הטירה נמצאת ליד לבוב וניתן לבקר בה בתור יום טיול ממנה



לאחר שעה של שיטוט בטירה המשכנו לכיוון המלון שלנו בכפר המעיינות החמים טרוסקאבץ.


כשהגענו לשם, ציפיתי שהוא ייראה כמו כפר מהסוג שרואים בסרטים של דיסני - בניינים עתיקים ,טחנות רוח וחקלאים ואגמים קטנים שילדים מקומיים טובלים בהם.


אבל לא כך היה.


הכפר טרוסקאבץ, הוא לא ממש כפר אלא יותר עיירת נופש אליה מגיעים מכל קצוות מזרח אירופה (טיפה דומה לקארלובי וארי) , שלא השתנתה משנות ה50 המוקדמות


רוב המבקרים מתארחים במלונות ,שלא דומים כלל למה שיש באילת או בתל אביב. מדובר בבניינים קומוניסטיים אפורים שמרוחקים מהעיר העתיקה ונקראים ״סאנאטוריים״ . שם נשארים לשבועיים לפחות ועוברים טיפולי בריאות.


המדרחוב הראשי


חנות ממתקים חמודה באמצע הכפר


מוזיאון מדע



גינת פרחים שמצאנו בדרך



אחרי שיטוט קצר בעיר וארוחה במסעדת La Grilla (שהיתה טובה מאוד דרך אגב), המשכנו לאטרקציה המרכזית של המקום- פארק המעיינות החמים, שמחבר בין אזור המלונות לעיר העתיקה.




הפארק הוא למעשה יער שבו בנו בקתות קטנות עם ברזים שמהם ניתן למלא את המים המינרליים. יש סך הכל 15 ביתנים כאלה אבל כשאנחנו הגענו עבדו רק 2 מהם (בגלל הקורונה :( ).


אחד מהביתנים הסגורים


כך נראה הפארק עצמו



בשלב מסוים, החושך הגיע והתחיל לרדת גשם, מה שגרם לנו לחזור , אחרי עוד ארוחה, למלון. כך תם היום הראשון שלנו מחוץ ל״ציויליזציה״ של לבוב.


יום 2- כל הדרכים מובילות לאוז׳הורוד?


קמנו מוקדם (יחסית), ארזנו מזוודות ויצאנו לטייל בשוק- הלב הפועם של הכפר, שלצערנו היה סגור כשהגענו אליו ביום הקודם.


בשוווקים של זאקארפטיה אפשר למצוא הכל- החל מבגדי צמר וצעיפים ועד למזכרות עץ וטיולים מאורגנים לבודפשט


בגדים


וגם מזכרות לתיירים


השוק היה לא קטן, אבל ידענו שיש לנו דרך ארוכה לאוז׳הורוד- ולכן המשכנו למבצר הסלעים טוסטאן (Tustan), אחד מפלאי אוקראינה.


הדרך לטוסטאן היתה אמורה לקחת 40 דקות , אבל כשהתחלנו לנסוע גילינו שהכביש הראשי היה חסום. זה גרם ללא מעט מריבות ותסכול, אבל אחרי שעתיים הגענו לטוסטאן ולא האמנתי למראה עיני


מבט מהכניסה לפארק


טוסטאן, מעבר להיותו אתר טבעי יוצא דופן- הוא גם מקום בעל חשיבות היסטורית. במאה ה8 קייב רוס (האבות הקדמונים של האוקראינים) בנו במקום עיר מבצר מרשימה בגודלה, שהיתה עיר הגבול בין קייב רוס להונגריה העתיקה.


בתור חובב היסטוריה, רציתי מאוד להגיע למקום.



למי שאוהב, בטוסטאן יש גם פארק חבלים נחמד מאוד בו אפשר לעלות על ״מסלול מכשולים״ בין העצים



הדרך לפסגה










מבט מלמעלה




וגם הירידה למטה לא אכזבה



נסיון לשחזר את המבצר הקדום



ירדנו, אכלנו שיפודים במסעדה שליד הכניסה והמשכנו לנסוע לאוז׳הורוד- עיר הבירה של זאקארפטיה, והפעם על כביש טוב יותר.


למרות שהגענו ב11 בלילה, החלטנו לצאת מהמלון ולהכיר את העיר.


כשחיפשנו מסעדה שפתוחה בשעה הזאת, משפחה מקומית ראתה אותנו ושאלה אם אנחנו רוצים עזרה. לאחר שיחה קצרה שאלו אותנו מאיפה באנו, וכשאמרנו שאנחנו מישראל , נערה בגילי התחילה לדבר איתנו בעברית שוטפת- למרות שהם לא היו כלל ישראלים.


בפה תמוה המשכנו הלאה לצד השני של הגשר, שם אמרו שיש לא מעט בתי קפה. עצרנו בבית קפה בלי שם, בו הארוחה לא היתה מלהיבה- והמשכנו לטייל.






ברחבי העיר אוז׳הורוד פזורים עשרות פסלים, דבר שמייחד את העיר. הנה כמה מהם









וכך, בשעה 1:30 בלילה מצאנו את עצמנו בשערי המלון Arizona - שפרסם את עצמו כמלון עם פארק מים. איש בחליפה מפחידה הכניס אותנו, אבל סך הכל המלון התברר כלא-גרוע-מדי. ״פארק המים״ היה 2 בריכות ומגלשה אליהם צריך להיכנס בתשלום, אבל בחדרים היתה טלוויזיה עם נטפליקס D: והיה נוח מאוד.


יום 3: גזענות, רב תרבותיות ומה שביניהם


קמנו מאוחר , ובבוקר מתוך סקרנות נכנסתי לדף הביקורות של פארק המים של המלון בגוגל מפות וגיליתי שהציון הוא 2.5. ״למה?״ שאלתי את עצמי, ואחרי זמן קצר שמתי לב לכמה תגובות שחוזרות על עצמן.


״פארק המים לא מכניס שחורים או כהי עור״.



הדבר הזה מאוד הטריד אותי, והתוכנית שלי לבוקר של שחיה ירדה לטמיון בגלל חוסר הנוחות לשהות במקום שמבדיל אנשים לפי צבע עורם.


השלט בכניסה שאוכף את הגזענות





במקום לרדת לבריכה, החלטנו ללכת לטייל בעיר והבחנו מהר מאוד בכמה שהמקום שונה משאר אוקראינה.



אחד מהרחובות הראשיים



מסעדת ופלים מקומית (Eat Me Cafe)



בעיר קיימת אוניברסיטה גדולה בשם UzhNu ושם לומדים מעל 1000 סטודנטים לרפואה מרחבי העולם- מה שהופך את העיר להרבה יותר מגוונת ורב תרבותית משאר אוקראינה


ואם זה לא מספיק, אוז׳הורוד היא עיר גבול עם סלובקיה והונגריה, ו10% מתושביה הונגרים.

בעבר- למקום היתה גם היסטוריה יהודית עשירה


בית הכנסת הישן




אחרי שיחה והתפעלות מרב התרבותיות בעיר מרוחקת מכל מקום אפשרי, הגענו לטירה.


את הטירה בנו מלכי הונגריה במאה ה13 , ואף על פי שהיא לא מרשימה מבחוץ- המוזיאון מבפנים מפצה על כך



הטירה מבחוץ






תערוכת כלי הנגינה


דגם של הכנסיה


מלך ומלכת הונגריה



במוזיאון ניתן לראות כמה ההיסטוריה של אוז׳הורוד מסובכת. בהתחלה היא יושבה על ידי שבטים סלאביים, אך ההונגרים שכבשו את האדמה בנו את רוב העיר.

כשאוסטרו-הונגריה התפרקה , המקום הפך לחלק מצ׳כוסלובקיה ואז נלקח על ידי ברה״מ.


זה אומר שזקן ממוצע שחי באוז׳הורוד יודע 5 שפות והיה חלק מ4 מדינות.



אחרי המוזיאון הגענו לגולת הכותרת האמיתית של המקום.


חדר העינויים



באוז׳הורוד של ימי הביניים, ציד מכשפות היה מקור פופולרי לפרנסה.

״כל אחד היה יכול להפוך למכשפה״ המדריכה במקום הסבירה לנו


״אם אשה בגדה בבעלה, זה לרוב היה מספיק כדי להאשימה בכישוף״






אחרי המחזה המרהיב והמטריד למדי הזה, המשכנו הלאה למוזיאון הפתוח.


המקום הוא בעצם שחזור של כפר מקומי , ואפילו שם רומנים, הונגרים, רותנים ו סלובקים חיו זה לצד זה.



כנסית העץ

בית ממוצע של חקלאי


האסם


בית של המיעוט הרומני



המוזיאון סך הכל לא גדול, אבל הוא נותן תמונה טובה מאוד על אורח החיים המקומי.


הלכנו למסעדה ההונגרית שנמצאת בכניסה ומשם המשכנו לבית המלון, לנוח לפני שיוצאים בערב עוד הפעם


עוד פסל


סמטת קורזו




כך תם יום די עמוס ומאוד מוצלח, שלמדנו בו הרבה על האזור.


ימים 4+5- החיים הטובים בקוסינו


התחלנו את היום בבוקר של סערת גשם, מצב רוח לא משהו וחוסר ידיעה מה נעשה בהמשך.


אמא שלי ואני חיפשנו בתי מלון שאפשר לנוח ולהעביר בהם את הזמן, גם כי ידענו שעלינו לעצור ולהתמקד בעבודה וגם כי לא יצא לי ״להנות״ מפארק המים הגזעני שבמלון הקודם.


ובסופו של דבר , מצאנו.


מלון Ivancso Birtok בקוסינו (או קוסינוס) הוא מקום נפלא- גן עדן מלא בבריכות מים תרמיים , סאונות, אוכל הונגרי הכל כלול, מעל 15 מגלשות מים והרבה הפתעות נוספות- וכל זה במחיר שאמנם יקר לאוקראינים, אבל זול מאוד למטייל הישראלי


הכניסה למלון


הבריכות


המגלשות

עוד מגלשות :)



חלק מהקינוחים בחדר האוכל



איילים שמשוטטים בשטח



בקיצור- מקום ששווה לעצור בו ל2 לילות כדי לנקות את הראש.