מהרים ועד קברי צדיקים - חלק 2 של המסע: זאקארפטיה לאודסה

הרי הקרפטים הם ללא ספק מקום מופלא,אבל לאחר 10 ימים קיבלנו החלטה משותפת להמשיך הלאה, גם כדי להגיע לאודסה ולקייב וגם כדי להכיר את הצד השני של המדינה.


האזור בו עובר המסלול (חוץ מאומן) אולי לא נכלל במסלולי טיול מסורתיים למשפחות, אבל נקודות העניין הרבות בו- כל אחד יוכל למצוא את המקום שהוא אוהב


החבל נחשב לזול מאוד , אך גם לתיירותי יותר מזאקארפטייה (עליה תוכלו לקרוא בפוסט הקודם).


במסלול יש מקומות , על חלקם אפילו המקומיים לא שמעו.


המסלול שלנו מתחיל באגם המלח סולוטבינו (עליו דיברנו בפוסט הקודם) , עובר דרך עיירות סקי , ארכיטקטורה אירופאית מפוארת ומסתיים בעיר אומן המוכרת לכולנו.


משם המשכנו לאודסה, העיר הגדולה ביותר באוקראינה אחרי קייב שמפורסמת בחצרות עתיקים, הומור יהודי וחופים הומי אדם.


נקודות מרכזיות:


  1. מרכז אירופה בראחיב (יום 1)

  2. עיירת הסקי בוקובל (יום 2)

  3. מפלים וסלעים עתיקים ביארמצ׳ה (יום 2)

  4. וינה של אוקראינה - צ׳רניבצי (ימים 3+4)

  5. עיר המלכים קאמייניץ פודולסקי (והטירה השווה ביותר באוקראינה) (ימים 5+6)

  6. טבע, שוקולד והפתעות בויניצה (יום 8)

  7. ישראל הקטנה באומן



יום 1: Top Of The World- הדרך לבוקובל


התעוררנו בעיר מכרות המלח סולוטיבינו, ועזבנו בשעה די מוקדמת. ידענו שיש לנו הרבה להספיק, אבל לא ידענו לאן נגיע ואיפה נעצור ללילה. נפרדנו מאגמי המלח ומהשווקים במקום שנראה לנו כמו סוף העולם שמאלה והתחלנו לנסוע לכיוון העיר ראחיב.


ראחיב (Rakhiv) היא עיר של מטפסי הרים, הרפתקנים ואנשים שלא מחפשים חיי לילה או בילוי מעבר לכך. בכיכר העיר אפשר לראות תיירים הולכים עם תרמילים כמו הטרקים בדרום אמריקה ומסביב לה מזדקר ההר הגבוה ביותר באוקראינה- Hoverla.


למרות שהטיפוס להר פופולרי מאוד, לא עשינו אותו מפאת חוסר זמן.


עוד דבר שהעיר מפורסמת בו הוא המרכז הגאוגרפי של אירופה שנמצא 10 קילומטר ממנה.


עובדה מעניינת: לאירופה יש 6 מרכזים גאוגרפיים, ואיזה מהם הוא הנכון תלוי באיך מגדירים את גבולות היבשת. הפופולרי ביותר ביניהם הוא זה שליד וילנה , ליטא- אבל זה שבראחיב נחשב המדויק ביותר.





במקום , סך הכל, אין הרבה מה לראות- אבל יש שוק חמוד עם מזכרות לתיירים ומסעדה שהיא גם מוזיאון לענתיקות למיניהן


הנוף בצד השני של הכביש





אחרי מרכז אירופה רצינו להמשיך ישר לעיר יארמצ׳ה (המרכז התיירותי הגדול באזור ובסיס טוב מאוד להרבה מסלולים). עברנו הר אחרי הר ובסוף הגענו לגבול של זאקארפטייה. מסיבה כלשהי, השתרע ב2 חלקי הגבול שוק ענק, גדול יותר בהרבה מזה שב ״מרכז הגאוגרפי של אירופה״








משם המשכנו לבית ההפוך- אטרקציה די מקורית שמעניין להסתכל עליה מבחוץ ושאי אפשר לפספס (מאחר והיא נמצאת על הכביש הראשי לעיירת הסקי בוקובל). גם פה (איך לא) היה שוק ענק מימדים, אבל אותו כבר לא צילמנו.


הבית מבחוץ. כפי שאמרתי, אטרקציה די מקורית


כשנכנסנו ושילמנו את דמי הכניסה (200 גריבן , בערך 20 שקל) די התאכזבנו. המקום נראה נחמד גם מבפנים, אבל די קטן ולא שווה את המחיר.


בנוסף לבית עצמו, ישנם כמה חדרים שאפשר להצטלם בהם (שנראים די כמו חדרי צילום בוק לבר מצווה)





אחרי כ20 דקות במקום המשכנו לאטרקציה המרכזית האמיתית של היום- פארק Hutsul Land בבוקובל. הפארק הזה הוא ערבוב מוזר של מוזיאון פתוח, פינת חי ופארק שעשועים.המקום נועד לשחזר את אורח החיים של ההוטסולים, בני המקום שחיו בהרי הקרפטים


המקום הזה הוא למעשה 3 פארקים שמחוברים זה לזה בגשרי חבלים , מה שמוסיף לאווירה הכיפית במקום



כפר מסורתי עם כסא ענק (אני אפילו לא אשאל למה)










בכפר הזה יש עוד הפתעות, אבל אני לא אגלה הכל כדי לא להרוס D:


אכלנו בטברנה של הכפר , קנינו מזכרות והמשכנו לכיוון האגם. את האגם ראינו עוד לפני שנכנסנו לכפר, והיה נראה מלא חיים- אבל כשהגענו, כל הדוכנים נסגרו, האגם התרוקן מאנשים והיה נראה כאילו כל העיר מסביב נרדמה לגמרי


יפה מלמעלה, ריק מלמטה





המשכנו למלון שלנו (Sadiba Perlina) , שאמנם לא היה מיוחד (והיתה חסרה בו מכונת הכביסה שהובטחה לנו) אבל לפחות היה באזור שנחשב המרכז העתיק של העיר.


כמו כל עיר סקי רגילה, יש פה כ14 מעליות סקי שונות וכן מקומות לבלות בהם אחרי הגלישה.


בערב הלכנו לטייל בעיר , וניסינו להיכנס למסעדה המפורסמת ביותר בה- ״בית הפטריות״. הם הודיעו שאין להם מקום, ולמרות שהתאכזבנו הלכנו למסעדה שקוראים לה ”football museum restaurant” שכולה מבוססת , כשמה כן, על טהרת הכדורגל. השולחנות נראים כמו מגרשים וצעיפים , חולצות וסמלים של קבוצות ברחבי העולם היו תלויים על הקירות.


העיר בלילה


בית הפטריה


מרכז העיירה לא גדול במיוחד ואפשר לראות את כולו בפחות מחצי שעה. מפה הלכנו לחדר לישון ולהתארגן ליום חדש


יום 2: דרך היער


זה היה יום בו נסענו דרך ארוכה יחסית, אבל עדיין הצלחנו לראות לא מעט.


בבוקר אחרי שקמנו והתארגנו, החלטנו לנסות את מזלנו ולהיכנס למסעדת בית הפטריה בפעם השניה. להפתעתנו, הפעם כן היה להם מקום. המקום נראה מרשים מבפנים וגם מבחוץ, ושום תמונה לא יכולה להביע את ההרגשה הלא ריאלית שחווים במקום המוזר הזה.




ואם הנוף לא הרשים אתכם,אפילו המנות במסעדה כשלעצמן הצדיקו את הפופולריות - לקחנו קדרת פטריות ווארניקי (כיסונים עם בשר) . זו היתה הארוחה הכי טובה בטיול





המשכנו מיד לעיר יארמצ׳ה. על יארמצ׳ה שמענו ניסים ונפלאות- העיר (שנראית יותר כמו כפר) היא המקום המתוייר ביותר בחבל הקרפטים האוקראיני (למרות שגם על יארמצ׳ה כנראה לא שמעו יותר מדי)


העיר היתה מוקפת בכל מיני מסלולים. בהתחלה ניגשנו למסלול שמוביל למפל- אבל כשגילינו שהוא באורך 8 קילומטר החלטנו, מפאת חוסר זמן, לוותר.


במקום זה הגענו לתחנה הבאה - סלעי דובוש, שנקראו על שם מנהיג המרד הרותני - שנלחם באימפריה האוסטרו הונגרית ונחשב ״רובין הוד״ של האוקראינים.


מדובר במסלול של 2 ק״מ שעובר בתוך יער סבוך והוא מאוד נחמד, אם כי מעט קשה (יותר ממה שציפינו)





הסלע הגדול בסוף המסלול


יצאנו מהמסלול סחוטים מעייפות והמשכנו למסעדת Krasna Sadiba (אוכל מסורתי טעים, אחת מהטובים שאכלנו בטיול). במסעדה, חשבנו האם לעצור בעיירה יארמצ׳ה ללילה או להמשיך לצ׳רניבצי.


הסתכלנו על העיירה עצמה, וכשראינו שמדובר בעוד כפר הרים טיפוסי ולא מיוחד (כאלה ראינו הרבה) החלטנו להמשיך בנסיעה של שעתיים לצ׳רניווצי- עיר האוניברסיטאות שמכונה ״וינה של אוקראינה״.


ימים 3+4- קמברידג׳ של מזרח אירופה- צ׳רניבצי


צ׳רניבצי היא עיר בעלת היסטוריה מרשימה ועשירה , החל מהתקופה שבה היתה חלק מהאימפריה האוסטרו הונגרית, דרך השגשוג של העיר כבירת מחוז בוקובינה ברומניה וכלה בשלטון הקומוניסטי ובמעמדה באוקראינה של היום.


מדובר בעיר אוניברסיטאות מאוד נחמדה שהלב הפועם שלה הוא הרחוב העתיק- מדרחוב שמשתרע על 3 קילומטר ומגיע מכיכר העיר לקתדרלה, והנשמה שלה היא האוניברסיטה הטובה ביותר באוקראינה (אחרי זו שבקייב), אליה באים תלמידים מכל רחבי מזרח אירופה , המזרח התיכון ומעבר לכך.


גרנו ליד כיכר Teatralna בדירה שמצאנו באתר בוקינג בשם Teatralny Apartments, מה שהתגלה כמקום מצוין.


גם באמצע הלילה, הרחוב הראשי מלא חיים



למרות שנשארנו בעיר 3 לילות ויומיים שלמים,את רוב הזמן שלנו הקדשנו לעבודה וניתן לומר בביטחון שביום אחד ודי עמוס תוכלו לראות הרבה מהעיר. חלק מהקסם של העיר, יש לציין, הוא לא הבניינים או האוניברסיטה המרשימה אלא האווירה המיוחדת שמביאה את הדמיון לערים במערב אירופה ולא מביישת ערים הרבה יותר גדולות ממנה.


את הסיור של היום הראשון התחלנו ברובע היהודי של העיר העתיקה, שמתחיל בכיכר הטורקית ונגמר בהמשך של הרחוב הראשי.


לצ׳רניבצי , כמו לחלק גדול מהאזור, היתה היסטוריה יהודית עשירה שלא נשאר ממנה הרבה אחרי מלחמת העולם השניה


בית הספינה, שער הכניסה לרובע היהודי





כשהגענו לרובע היהודי, המקום נהיה שקט בצורה מפחידה. זה הרגיש כאילו יצאנו מעיר אוניברסיטאות אירופאית ישר למערב הפרוע. החנויות היו סגורות (לא מדובר ביום שבת), מסעדות לא נראו באופק והשוק המקומי נראה כאילו ננטש


הלכנו מעט עד שהגענו לרחוב טיפה יותר ״אירופאי״



ויצאנו אל הכיכר הטורקית.


מרכז הכיכר (סלחו לי על האיכות)



מהכיכר המשכנו ברחוב הראשי וחזרנו לאזור שוקק החיים בו ביקרנו אתמול








וכך המשכנו לטייל עד שירד הלילה




ביום השני נסענו לאוניברסיטת צ׳רניבצי. ניתן להיכנס לשם באמצעות סיור מודרך (באוקראינית בלבד) או בסיור עצמאי ברחבי האוניברסיטה.


האוניברסיטה עדיין פעילה, לכן רוב המבנה מבפנים סגור למבקרים בסיור עצמאי (ייתכן שבסיור המודרך כן ניתן לבקר בהם)- אבל המבנה מבחוץ והגנים שסביבו מדהימים ביופיים ולא מביישים אוניברסיטות יותר מוכרות.


בהתחלה הלכנו לכנסיה הגדולה, שמאוד פופולרית לחתונות ומדי יום זוגות מגיעים לשם לחגוג את שמחתם כמיטב המסורת




לחלק מהאזורים דרך אגב, כן ניתן להיכנס .


שאר היום הוקדש לעבודה ולטיול ברחוב הראשי, בידיעה שהיום למחרת אנחנו הולכים לעזוב.


ימים 5+6- אי הטירות קאמינייץ פודולסקי


בבוקר יצאנו בלב כבד מצ׳רניבצי והגענו אחרי שעה נסיעה לכפר חוטין, שבו יש עמק עם טירה קטנה ונסתרת אך מרשימה מאוד מהמאה ה14.


הירידה לטירה מהכניסה הראשית


המקום הפך למוזיאון וכמעט כל חדר בטירה מוקדש להיבט אחר של ימי הביניים, מה שהופך את חוטין לאטרקציה שווה ומושקעת


מרתף הנשקים





חדר העינויים


מבט מהחומה




אחרי מספר שעות שבהם הסתובבנו בחוטין, המשכנו לעיר קאמייניץ.



עלי להקדים ולומר שמקאמינייץ יצאתי עם רגשות שליליים, גם בשל בעיות אישיות וגם בשל תחושת הביטחון הלקויה יחסית באזור שמחוץ מטירה.


למרות הנאמר לעיל, בעיר קאמינייץ יש מה לראות, מה לעשות ואפילו מה לטעום ויש סיבה שהאי הוא מוקד תיירותי פופולרי באוקראינה.


ישנו במלון בשם Luxury House In Old Town, שכשמו כן הוא- מקום מאוד מפואר. במחיר של כ110 שקל אפשר לקחת סוויטה עם סאונה פרטית ל2 לילות. המלון נמצא במיקום מעולה במרכז העיר ו100 מטר מהטירה.



בעיר ישנן מספר אטרקציות עיקריות:


-טירת קמייניץ, שניתן להיכנס לתוכה ולטייל על חומותיה וגם בה יש מוזיאונים. הטירה מופרדת מהאי העתיק על ידי גשר שמרגיש כמו פורטל מעיר חסרת חיים , מחוזית וטיפוסית לעולם ימי-ביניימי מפואר






מוזיאון קומוניזם (כן כן, באמצע הטירה)



אחד מהמגדלים שעל החומה


הנוף מהחומות



בנוסף למוזיאונים השגרתיים, בטירה יש מאפייה פעילה שמכינה לחם בסגנון ימי הביניים בתנור מסורתי (הטעם שלו מוזר מאוד לחך הישראלי, אבל לא שווה לכם לפספס אותה)




-פארק הקניון : לא מדובר בקניון שקונים בו, אלא במעין מכתש שמפריד בין האי לשאר העיר קאמייניץ שמסביבו בנו טיילת נחמדה שמובילה לפארק, שנחשב לריאה הירוקה של המקומיים




נוף לעיר