יש הרבה תאריכים חשובים שאנחנו זוכרים בחיים - לחלקנו זה יום ההולדת, לאחרים יום הנישואין - אבל בשבילי, זה היה ה27/7. בגרות כושלת ומלאת תסכולים במתמטיקה (הכל במתכונת קורונה כמובן) פינתה את דרכה לעולם עצום, אינוספי ומעורפל. בתור ילד על הספקטרום , שאולי כן ואולי לא ילך להתנדב בצבא בשנים הבאות - השנה הקרובה שהיתה פנויה לגמרי הותירה בי לא מעט שאלות. ידעתי שאנחנו נוסעים לטיול ברחבי העולם - אבל לא ידעתי לאן ולא ידעתי מתי ואם נחזור לישראל (ועל זה - בפוסט אחר).
2/8 היה היום שבו החלטנו. את הטיול אנחנו נתחיל בקייב, עיר הבירה של אוקראינה. הרבה חששות ומחשבות הובילו את היום הזה- אמנם הייתי באוקראינה לסוף שבוע אבל לא הכרתי את המדינה באמת. איך יקבלו אותי שם בתור רוסי? איך נדאג שהטיול לא יתפוצץ? ומה לעזאזל יש לעשות באוקראינה ל3 שבועות עד שמדינות נוספות יפתחו?
ביום למחרת, ה3/8 יצאנו לדרך. טיסה של UIA מתל אביב שיצאה ב5 בבוקר וחלפה כהרף עין הביאה אותנו לבירת אוקראינה.
זו התמונה הראשונה שצילמתי כשהגעתי לשם
זה הנוף מהדירה שלנו, שבה גרנו בשבוע הראשון בקייב.
את היום הראשון התחלנו בבידוד. היינו אמורים להישאר בדירה עד שיתנו לנו את תוצאות הבדיקה שעשינו אמש וישחררו אותנו לחופשי, וכך עשינו. את חצי מהיום שלי ביליתי בלישון ולשלוח הודעות מלאות התרגשות לחברים שלי בארץ. לאחר מספר שעות, תוצאות הבדיקה הגיעו - אך את הבידוד לא שיחררו. אחרי בירור קצר התברר שזו תקלה , אך רק ליתר ביטחון השארנו את הטלפונים בדירה ויצאנו לרחוב הראשי לחפש מסעדה לאכול בה ולחגוג את השחרור. הרחוב נראה שונה מבארץ. ריח לחם טרי נידף באוויר וברחובות הלכו המונים, בלי מסכות או אמצעי הגנה - כאילו אין דאגה בעולם.
יצאנו לדגום את יצירת המופת של המזון המהיר המקומי - מסעדת Puzata Hata. הסניף בכיכר הראשית לא מלהיב ונראה בהתחלה כמו חדר אוכל בקיבוץ משנות ה70, אבל נכנסנו בכל זאת. רוב האוכל תאם את המראה שלו, אבל השניצל קובה המקומי שנקרא Chicken Kiev היה מעולה.כעת אצרף תמונה שתוכל להמחיש איך זה נראה (כמובן שההגשה הרבה פחות מפוארת במציאות).
לאחר ארוחה זריזה, הלכנו לטייל בשדרות החרש'צ'טיק- הלב הפועם של העיר ואז עלינו למעלה חזרה לדירה שלנו. אז איך אומרים - רק כשלוקחים ממך משהו אתה מבין כמה הוא חסר לך, ובמקרה זה - רק שעתיים וחצי של שיטוט ברחבי קייב בלי היכולת לצלם ולתעד את החוויה או סתם להשחיל מילה לאחד החברים , הבנתי כמה חסר לי הטלפון. כך תם מה שאמור להיות היום הראשון של מסע סובב עולם.
האשטגים: