אלבניה- אירופה, אבל קצת אחרת

עודכן: 7 בנוב׳ 2020

יום חמישי בערב. אנחנו יושבים בדירה שלנו במונטנגרו הגשומה ומחפשים לאן להמשיך את המסע. אנחנו פותחים מפת קורונה ורואים שאת מעט המדינות שצבועות בירוק ושאליהן אנחנו יכולים להיכנס אפשר לספור על כף יד אחת - סרביה (שכבר היינו בה), צפון מקדוניה (שאין לה גבול ישיר עם מונטנגרו) ו... אלבניה?


אני פותח גוגל ומחפש כמה עובדות מעניינות על המדינה


״המדינה המוסלמית היחידה באירופה״


״המדינה העניה ביותר באירופה״


״מדינה שנמצאת במלחמה עקובה מדם עם סרביה ורק מתחילה להשתקם משלטון קומוניסטי נוקשה״


ממבט ראשון, אלבניה לא נראיתה לנו כמו מדינה ידידותית לתיירים, ובמיוחד לא לישראלים- אבל העובדה שמרחק הנסיעה מהדירה שלנו על החוף המונטנגרי לעיר שקודרה שבצפון אלבניה הוא 40 קילומטר (כשעה נסיעה) פיתתה אותנו.


״ניסע להסתכל , מקסימום נחזור״ חשבנו לעצמנו וביום למחרת יצאנו לדרך.



צפון אלבניה



בסופרמרקט האחרון במונטנגרו פגשנו כמה אנשים , שהתבררו כתיירים מגרמניה שחיפשו טרמפ. בניגוד אלינו, הם נראו תרמילאים מנוסים וחיכו ברחוב עם תיקי גב כבדים.


״לאן אתם נוסעים״ שאלנו אותם


״שקודרה״ הם אמרו


לאחר שיחה קצרה התברר לנו שהם הגיעו לאלבניה כדי לעלות לטרק המפורסם מValbona לTheth. שמענו על הטרק הזה קצת לפני שיצאנו, ואמנם אני הייתי חדור מוטיבציה לעלות אליו ,אמא שלי קצת פחות.


באופן מסורתי, כל מי שעושה את הטרק צריך להתחיל משקודרה, להעביר בה יום - יומיים של הכנה ולצאת במיניבוס למעבורת שתוביל אותם לעיר Valbona (או ההפך, לעיר Theth).


כמנהג התרמילאים , פתחנו את הטיול בבירת הצפון של אלבניה


שקודרה


טירת רוזאפה (Rozafa)


5 דקות אחרי מעבר הגבול, עוד לפני שהספקנו להיכנס לעיר- הטירה הופיעה לנגד עינינו. מדובר בטירה מרשימה מאוד שנבנתה על ידי העותמאנים ששלטו באזור.








אבל מה שעוד יותר מרשים זה הנוף שנשקף לעיר שקודרה.




שקודרה העתיקה (Shkodër)


אחרי שביקרנו בטירה, קיבלה אותנו בברכה (או אולי לא בברכה?) העיר שקודרה. ממבט ראשון, העיר נראיתה מאוד תעשייתית , עניה ולא מסודרת. אחרי זמן קצר מאוד שכחנו שאנחנו באירופה, כי העיר החדשה של שקודרה מזכירה הרבה יותר את סין ודרום אמריקה.


קיבלנו את החדר בבית המלון שלנו ויצאנו לעיר העתיקה. פנינו מהמסגד ופתאום , מצאנו את עצמנו בעולם אחר.


הרחוב הראשי של שקודרה


שקודרה היא מקום טוב מאוד להנות מאוכל אלבני מקומי, אבל שמענו שהמסעדות על הרחוב הראשי אינן טובות במיוחד. במקום זה, הלכנו חזרה לעיר החדשה ומצאנו את עצמנו במסעדה נהדרת בשם Villa Bekteshi.

מרק ביצים ו״טאבה קוסי״ (כבש ביוגורט אפוי, המאכל הלאומי של אלבניה)


אחרי הארוחה החלטנו לסיים את היום ולהתארגן לקראת היום למחרת.


רוב היום השני שלנו באלבניה היה מוקדש לעבודה, אבל אפילו ב4 שעות שהיו לנו- הספקנו לראות כמעט כל פינה של העיר העתיקה ולהכיר את המדינה טוב יותר.





משרד התיירות נפתח רק ב5 בערב, והחלטנו לשאול אותם איך מגיעים לכפר Theth.


״האוטובוס יוצא ב6 בבוקר״ הסביר הפקיד באנגלית רהוטה ״כדאי שתהיו שם בזמן, אחרת תפספסו״. הוא נתן לנו מפה ונפרדנו לשלום.




העיר הרגישה מאוד ריקה , אבל האנשים שכן פגשנו נראו כמו ״אירופאים״ רגילים. חשוב לציין שבמהלך כל הטיול לא ראינו אישה אחת עם כפיה ונדמה היה כי מספר הכנסיות היה גדול בהרבה ממספר המסגדים.





עם זאת, כמו בכל מדינה מוסלמית טובה- יש קבבים בשפע






גשר מסי


הגשר (שלא קשור בשום אופן לשחקן הכדורגל) נמצא במקום טיפה מרוחק מהעיר וצריך לנסוע כדי להגיע אליו, אבל הוא עדיין שריד מאוד נחמד מהתקופה העות’מאנית




האלפים האלבניים


״מה השעה עכשיו?״ שאלתי כהרגלי מיד אחרי שהתעוררתי. ראיתי שהשמש כבר עלתה למעלה וקיוויתי שבכל זאת נצליח להספיק לאוטובוס לתחילת המסלול. התארגנתי, צחצחתי שיניים והתלבשתי הכי מהר שיכולתי- רק בשביל לפתוח את הטלפון ולגלות שהשעה 10 וחצי בבוקר.


תוך הבנה שהאוטובוס לא רק יצא אלא כבר הגיע להרים, שכנעתי את אמא שלי לצאת להרים במכונית. הדרך לא נראתה גרועה מדי על המפה, אבל הדרך שגוגל אמר שתארוך שעה וחצי, בסוף ארכה מעל 5 שעות. כך יצא שהגענו לעיר Theth עייפים גמורים ולא הספקנו לעשות יותר מדי מסלולים. התרמילאי הממוצע שהיה מגיע לTheth כבר לקראת השעה 10 בבוקר, היה יכול ללכת למסלולים כמו העין הכחולה, מפל תת׳ או סתם לטייל בכפר הקטן והמנותק.


אנחנו הספקנו רק להעיף מבט בבתים הציוריים של הכפר לפני שהשמש ירדה והיינו צריכים ללכת לישון.


הנוף בדרך לתת׳









במהלך כל הדרך והטיול בתת׳ הייתי חדור מוטיבציה. דמיינתי את עצמי מתחיל את הטרק , מגיע לפסגה , יורד למטה לעיר Valbone וכנגד כל הסיכויים מצליח להגיע.


ביום למחרת , קמתי (והערתי את אמי) בשעה 7 וחצי בבוקר- מוכן להרפתקה. ירדנו עם המכונית לקראת תחילת המסלול , אבל התברר שהטרק קשה יותר משחשבתי. הדרך לתחילת המסלול היתה מסובכת מאוד והלכנו לאיבוד לפני שהתחלנו. למרות זאת החלטתי לא לוותר. כדי להוסיף לחגיגה, ענני גשם התחילו להתאסף מעלינו ואפילו המקומיים נטשו את הדרך. כשנשמע ברק, הבנו שאנחנו לא יכולים להמשיך וברחנו הלאה.


התאכזבתי. בכיתי. מה שהיה יכול להיות סיפור הצלחה סוחף הפך לחלום בלהות. ברחנו מהמקום כמה שיותר מהר , ובהיעדר תוכנית אחרת התחלנו להתקדם לעיר הבירה של אלבניה. טיראנה


מי שכן רוצה לעשות את המסלול:


מדובר בטרק לכיוון אחד שאורכו כ12 קילומטר. אם מתחילים ב8 בבוקר, ניתן לסיים את המסלול ביום אחד . כן, גם לפני שקיעת השמש. מטיילים אחרים שדיברו איתנו אמרו שהמסלול מדהים ביופיו ולא קשה במיוחד. הדרך חזרה מהעיר ואלבונא לשקודרה עוברת במעבורת מסביב לאגם קומאן, שנחשב לאחד האגמים היפים ביותר באירופה. אם אתם נוסעים מאלבניה לקוסובו או בחזרה שווה לכם לעבור באגם גם אם אינכם מתכוונים לעשות את הטרק.



קרויה (Krujë)


עייפים ומתוסכלים מהדרך שלא יכולנו לעשות , החלטנו לשים פעמינו לעיר קרויה, שמפורסמת בזכות הבזאר שלה.


המקום נמצא שעה וחצי דרומה משקודרה וחצי שעה צפונה מטירנה, עיר הבירה.



הבזאר העתיק


בניגוד ל שקודרה העתיקה והאירופאית, קרויה היא עיר עות’מאנית ולמרות שהמקומיים נחמדים ואוהבי ישראל, הבזאר העתיק שלה מרגיש כאילו יצא מסיפורי אלף לילה ולילה. את כל הסטיריאוטיפים של עיר טורקית עתיקה אפשר למצוא כאן. מוכרים דחפניים, דוכני תה, קבבים, מקומיים שמשחקים ששבש ומסעדות מעולות ומצודה הרוסה שמשקיפה על על היופי הזה.








המוזיאון האתנוגרפי



אם אתם באים מכיוון מונטנגרו, קרויה היא המקום הראשון שבו תיתקלו בתרבות אלבנית מסורתית. כדי ללמוד עליה יותר (וממש להיכנס לאחד הבתים מבפנים) מומלץ מאוד לבקר במוזיאון הזה, שנמצא לא רחוק בכלל מהטירה.


תאמינו או לא, יש פה אפילו הסברים בעברית על המיצגים










סריגה בעת העתיקה


מוזיקה








חדר המפגש (וכיאה לעותמאנים, גם מנורות ונרגילות)




טירת קרויה


הטירה לא מרשימה כמו רוזאפה, אבל היא עדיין אתר היסטורי נחמד. הנוף ממנה יפה מאוד ואם אתם הולכים למוזיאון האתנוגרפי, אתם תיתקלו בה בלאו הכי. הכניסה אליה חינם ואפשר לטייל בה ואפילו לטפס על אחד המגדלים








מרכז אלבניה


טירנה


עיר הבירה של אלבניה היא אולי לא פריז ולא לונדון, ורבים מהמבקרים בה טוענים שהיא עיר מכוערת, משעממת וחסרת אופי, אבל ללא ספק יש לה את הקסם שלה. מוזיאון בתוך בונקר , טירה שהפכה לקניון מפואר ואחד הרכבלים הטובים באירופה הם רק חלק ממה שהעיר יכולה להציע.


כיכר סקאנדרבג (Sheshi Skanderbeg/Skanderbeg Square)


בדומה לכיכר רבין בתל אביב, מדובר בכיכר הראשית והמרכזית של העיר. מדובר בכיכר עצומה בגודלה ששתולה במקום מה שהיה פעם המרכז ההיסטורי של טירנה. פעם טירנה היתה עיר עותמאנית נחמדה ומרשימה, עד שהגיע אדם בשם אנואר הוג׳ה. את השם שלו אתם תשמעו הרבה פעמים במהלך הביקור שלכם באלבניה.


אנואר הוג׳ה היה מנהיג קומוניסטי שנוי במחלוקת, שהפך את אלבניה לצפון קוריאה של אירופה. הוא השמיד מרכזים דתיים רבים, העסיק משטרה צבאית סודית שהיתה אחראית על סדר, ונהג באכזריות כלפי המתנגדים לו.


יש כאלה שאוהבים ואפילו מעריצים אותו על זה ששיחרר את אלבניה מאיטליה הפשיסטית מצד אחד ומאסלאם קיצוני מהצד השני, הפך אותה לבטוחה ושידרג את התשתיות ויש כאלה , שכל אזכור חיובי של השם שלו מביא להם צמרמורת.




הפארק הצמוד לכיכר




Bunkart ו Bunkart 2


טירנה , כמו שאמרנו היא לא פריז ולא תמצאו פה מוזיאוני אומנות מרשימים, אבל בטירנה יש אטרקציה אחרת ומיוחד במינה. מוזיאוני בונקרים.


אנוור הוג׳ה (השליט הקומוניסטי) בנה כמעט 200,000 בונקרים ברחבי אלבניה (וכן , גם בעיר הבירה) כך שלא משנה איפה אתם תהיו, אתם תמצאו אחד. רוב הבונקרים האלה נראים נטושים ועצובים אבל בעיר הבירה לקחו את ההיסטוריה האפורה של אלבניה צעד אחד קדימה.


המוזיאונים האלה מלאים בתכנים קשים לצפיה על החיים הקומוניסטיים, ורצוי לא לבקר בהם עם ילדים מתחת לגיל 12.


עם זאת, שני הבונקרים הם דרך טובה מאוד להכיר את אלבניה.


שימו לב :Bunkart 1 נמצא רחוק ממרכז העיר, והוא גם הגדול והמעניין מביניהם לעומת Bunkart 2 שנמצא ממש על כיכר סקאנדרבג.


אם יש לכם רק שעות ספורות לבקר בטירנה, תלכו לבונקארט 2. אחרת- תלכו לשניהם.


Bunkart 1




מיצג שמוקדש לאסירים פוליטיים



מיצג בית ספר


החדר של אנוור הוג׳ה (כן כן, אותו אחד)



Bunkart 2


הבונקר מבחוץ


השמירה על הגבול


אלבניה היתה פעם צפון קוריאה של אירופה ורבים ניסו לברוח למדינות כמו איטליה ויוון. מעטים מאוד הצליחו בזה.







״כולנו רובוטים שמושפעים מהתקשורת״ מסר שלדעתי, די נכון לימים האלה





״הטירה״


רוב האתרים העתיקים של טירנה נחרבו, והטירה שלה (Kalaja e Tiranës) היא אחד מהמבנים היחידים שנשארו עומדים. מה שתמצאו בתוכה , הוא לא מוזיאון היסטוריה , תצפית או חפירות ארכיאולוגיות אלא קניון מפואר של ממש שמוקדש לאוכל








אם אתם מחפשים קינוח טוב,אמנם בקלאווה וכנאפה לא תמצאו פה (בשביל זה יש את מקדוניה) אבל יש פה קפה שוקולד מהטובים באירופה שנקרא ciocolatti italiani








רכבל להר Dajti


תתפלאו לגלות, אבל בטירנה יש את הרכבל השלישי הארוך ביותר באירופה (אחרי שוויץ וארמניה). ההר שהוא עולה אליו הפך לפארק נחמד שבו המקומיים מבלים עם ילדיהם בסופי שבוע ובו אפשר למצוא החלקה על הקרח, מיני גולף ענק , מגרשי משחקים ונוף לטירנה ולכל האזור (בינינו, הרכבל הוא עיקר החוויה)










הנוף מלמעלה




רובע בלוקו (Blloku)


רובע מלא בבתי קפה מסעדות וגלריות שנחשב אחד האזורים בטירנה שהכי נעים להסתובב בהם.


לנו הוא מאוד מאוד הזכיר את פלורנטין/נווה צדק בתל אביב , כך שאם הגעתם לטירנה אחרי טיול ארוך בבלקנים כמונו ורוצים להרגיש בבית- זה המקום.


אזור הלהטבים (כן כן, מדינה מוסלמית כבר אמרנו?)


אולם ה״פירמידה״ הנטוש של טירנה