אלבניה- אירופה, אבל קצת אחרת

יום חמישי בערב. אנחנו יושבים בדירה שלנו במונטנגרו הגשומה ומחפשים לאן להמשיך את המסע. אנחנו פותחים מפת קורונה ורואים שאת מעט המדינות שצבועות בירוק ושאליהן אנחנו יכולים להיכנס אפשר לספור על כף יד אחת - סרביה (שכבר היינו בה), צפון מקדוניה (שאין לה גבול ישיר עם מונטנגרו) ו... אלבניה?

אני פותח גוגל ומחפש כמה עובדות מעניינות על המדינה

״המדינה המוסלמית היחידה באירופה״

״המדינה העניה ביותר באירופה״

״מדינה שנמצאת במלחמה עקובה מדם עם סרביה ורק מתחילה להשתקם משלטון קומוניסטי נוקשה״

ממבט ראשון, אלבניה לא נראיתה לנו כמו מדינה ידידותית לתיירים, ובמיוחד לא לישראלים- אבל העובדה שמרחק הנסיעה מהדירה שלנו על החוף המונטנגרי לעיר שקודרה שבצפון אלבניה הוא 40 קילומטר (כשעה נסיעה) פיתתה אותנו.

״ניסע להסתכל , מקסימום נחזור״ חשבנו לעצמנו וביום למחרת יצאנו לדרך.

צפון אלבניה

בסופרמרקט האחרון במונטנגרו פגשנו כמה אנשים , שהתבררו כתיירים מגרמניה שחיפשו טרמפ. בניגוד אלינו, הם נראו תרמילאים מנוסים וחיכו ברחוב עם תיקי גב כבדים.

״לאן אתם נוסעים״ שאלנו אותם

״שקודרה״ הם אמרו

לאחר שיחה קצרה התברר לנו שהם הגיעו לאלבניה כדי לעלות לטרק המפורסם מValbona לTheth. שמענו על הטרק הזה קצת לפני שיצאנו, ואמנם אני הייתי חדור מוטיבציה לעלות אליו ,אמא שלי קצת פחות.

באופן מסורתי, כל מי שעושה את הטרק צריך להתחיל משקודרה, להעביר בה יום - יומיים של הכנה ולצאת במיניבוס למעבורת שתוביל אותם לעיר Valbona (או ההפך, לעיר Theth).

כמנהג התרמילאים , פתחנו את הטיול בבירת הצפון של אלבניה

שקודרה

טירת רוזאפה (Rozafa)

5 דקות אחרי מעבר הגבול, עוד לפני שהספקנו להיכנס לעיר- הטירה הופיעה לנגד עינינו. מדובר בטירה מרשימה מאוד שנבנתה על ידי העותמאנים ששלטו באזור.

אבל מה שעוד יותר מרשים זה הנוף שנשקף לעיר שקודרה.

שקודרה העתיקה (Shkodër)

אחרי שביקרנו בטירה, קיבלה אותנו בברכה (או אולי לא בברכה?) העיר שקודרה. ממבט ראשון, העיר נראיתה מאוד תעשייתית , עניה ולא מסודרת. אחרי זמן קצר מאוד שכחנו שאנחנו באירופה, כי העיר החדשה של שקודרה מזכירה הרבה יותר את סין ודרום אמריקה.

קיבלנו את החדר בבית המלון שלנו ויצאנו לעיר העתיקה. פנינו מהמסגד ופתאום , מצאנו את עצמנו בעולם אחר.

הרחוב הראשי של שקודרה

שקודרה היא מקום טוב מאוד להנות מאוכל אלבני מקומי, אבל שמענו שהמסעדות על הרחוב הראשי אינן טובות במיוחד. במקום זה, הלכנו חזרה לעיר החדשה ומצאנו את עצמנו במסעדה נהדרת בשם Villa Bekteshi.

מרק ביצים ו״טאבה קוסי״ (כבש ביוגורט אפוי, המאכל הלאומי של אלבניה)

אחרי הארוחה החלטנו לסיים את היום ולהתארגן לקראת היום למחרת.

רוב היום השני שלנו באלבניה היה מוקדש לעבודה, אבל אפילו ב4 שעות שהיו לנו- הספקנו לראות כמעט כל פינה של העיר העתיקה ולהכיר את המדינה טוב יותר.

משרד התיירות נפתח רק ב5 בערב, והחלטנו לשאול אותם איך מגיעים לכפר Theth.

״האוטובוס יוצא ב6 בבוקר״ הסביר הפקיד באנגלית רהוטה ״כדאי שתהיו שם בזמן, אחרת תפספסו״. הוא נתן לנו מפה ונפרדנו לשלום.

העיר הרגישה מאוד ריקה , אבל האנשים שכן פגשנו נראו כמו ״אירופאים״ רגילים. חשוב לציין שבמהלך כל הטיול לא ראינו אישה אחת עם כפיה ונדמה היה כי מספר הכנסיות היה גדול בהרבה ממספר המסגדים.

עם זאת, כמו בכל מדינה מוסלמית טובה- יש קבבים בשפע

גשר מסי

הגשר (שלא קשור בשום אופן לשחקן הכדורגל) נמצא במקום טיפה מרוחק מהעיר וצריך לנסוע כדי להגיע אליו, אבל הוא עדיין שריד מאוד נחמד מהתקופה העות’מאנית

האלפים האלבניים

״מה השעה עכשיו?״ שאלתי כהרגלי מיד אחרי שהתעוררתי. ראיתי שהשמש כבר עלתה למעלה וקיוויתי שבכל זאת נצליח להספיק לאוטובוס לתחילת המסלול. התארגנתי, צחצחתי שיניים והתלבשתי הכי מהר שיכולתי- רק בשביל לפתוח את הטלפון ולגלות שהשעה 10 וחצי בבוקר.

תוך הבנה שהאוטובוס לא רק יצא אלא כבר הגיע להרים, שכנעתי את אמא שלי לצאת להרים במכונית. הדרך לא נראתה גרועה מדי על המפה, אבל הדרך שגוגל אמר שתארוך שעה וחצי, בסוף ארכה מעל 5 שעות. כך יצא שהגענו לעיר Theth עייפים גמורים ולא הספקנו לעשות יותר מדי מסלולים. התרמילאי הממוצע שהיה מגיע לTheth כבר לקראת השעה 10 בבוקר, היה יכול ללכת למסלולים כמו העין הכחולה, מפל תת׳ או סתם לטייל בכפר הקטן והמנותק.

אנחנו הספקנו רק להעיף מבט בבתים הציוריים של הכפר לפני שהשמש ירדה והיינו צריכים ללכת לישון.

הנוף בדרך לתת׳

במהלך כל הדרך והטיול בתת׳ הייתי חדור מוטיבציה. דמיינתי את עצמי מתחיל את הטרק , מגיע לפסגה , יורד למטה לעיר Valbone וכנגד כל הסיכויים מצליח להגיע.

ביום למחרת , קמתי (והערתי את אמי) בשעה 7 וחצי בבוקר- מוכן להרפתקה. ירדנו עם המכונית לקראת תחילת המסלול , אבל התברר שהטרק קשה יותר משחשבתי. הדרך לתחילת המסלול היתה מסובכת מאוד והלכנו לאיבוד לפני שהתחלנו. למרות זאת החלטתי לא לוותר. כדי להוסיף לחגיגה, ענני גשם התחילו להתאסף מעלינו ואפילו המקומיים נטשו את הדרך. כשנשמע ברק, הבנו שאנחנו לא יכולים להמשיך וברחנו הלאה.

התאכזבתי. בכיתי. מה שהיה יכול להיות סיפור הצלחה סוחף הפך לחלום בלהות. ברחנו מהמקום כמה שיותר מהר , ובהיעדר תוכנית אחרת התחלנו להתקדם לעיר הבירה של אלבניה. טיראנה

מי שכן רוצה לעשות את המסלול:

מדובר בטרק לכיוון אחד שאורכו כ12 קילומטר. אם מתחילים ב8 בבוקר, ניתן לסיים את המסלול ביום אחד . כן, גם לפני שקיעת השמש. מטיילים אחרים שדיברו איתנו אמרו שהמסלול מדהים ביופיו ולא קשה במיוחד. הדרך חזרה מהעיר ואלבונא לשקודרה עוברת במעבורת מסביב לאגם קומאן, שנחשב לאחד האגמים היפים ביותר באירופה. אם אתם נוסעים מאלבניה לקוסובו או בחזרה שווה לכם לעבור באגם גם אם אינכם מתכוונים לעשות את הטרק.

קרויה (Krujë)

עייפים ומתוסכלים מהדרך שלא יכולנו לעשות , החלטנו לשים פעמינו לעיר קרויה, שמפורסמת בזכות הבזאר שלה.

המקום נמצא שעה וחצי דרומה משקודרה וחצי שעה צפונה מטירנה, עיר הבירה.

הבזאר העתיק

בניגוד ל שקודרה העתיקה והאירופאית, קרויה היא עיר עות’מאנית ולמרות שהמקומיים נחמדים ואוהבי ישראל, הבזאר העתיק שלה מרגיש כאילו יצא מסיפורי אלף לילה ולילה. את כל הסטיריאוטיפים של עיר טורקית עתיקה אפשר למצוא כאן. מוכרים דחפניים, דוכני תה, קבבים, מקומיים שמשחקים ששבש ומסעדות מעולות ומצודה הרוסה שמשקיפה על על היופי הזה.

המוזיאון האתנוגרפי

אם אתם באים מכיוון מונטנגרו, קרויה היא המקום הראשון שבו תיתקלו בתרבות אלבנית מסורתית. כדי ללמוד עליה יותר (וממש להיכנס לאחד הבתים מבפנים) מומלץ מאוד לבקר במוזיאון הזה, שנמצא לא רחוק בכלל מהטירה.

תאמינו או לא, יש פה אפילו הסברים בעברית על המיצגים

סריגה בעת העתיקה

מוזיקה

חדר המפגש (וכיאה לעותמאנים, גם מנורות ונרגילות)

טירת קרויה

הטירה לא מרשימה כמו רוזאפה, אבל היא עדיין אתר היסטורי נחמד. הנוף ממנה יפה מאוד ואם אתם הולכים למוזיאון האתנוגרפי, אתם תיתקלו בה בלאו הכי. הכניסה אליה חינם ואפשר לטייל בה ואפילו לטפס על אחד המגדלים

מרכז אלבניה

טירנה

עיר הבירה של אלבניה היא אולי לא פריז ולא לונדון, ורבים מהמבקרים בה טוענים שהיא עיר מכוערת, משעממת וחסרת אופי, אבל ללא ספק יש לה את הקסם שלה. מוזיאון בתוך בונקר , טירה שהפכה לקניון מפואר ואחד הרכבלים הטובים באירופה הם רק חלק ממה שהעיר יכולה להציע.

כיכר סקאנדרבג (Sheshi Skanderbeg/Skanderbeg Square)

בדומה לכיכר רבין בתל אביב, מדובר בכיכר הראשית והמרכזית של העיר. מדובר בכיכר עצומה בגודלה ששתולה במקום מה שהיה פעם המרכז ההיסטורי של טירנה. פעם טירנה היתה עיר עותמאנית נחמדה ומרשימה, עד שהגיע אדם בשם אנואר הוג׳ה. את השם שלו אתם תשמעו הרבה פעמים במהלך הביקור שלכם באלבניה.

אנואר הוג׳ה היה מנהיג קומוניסטי שנוי במחלוקת, שהפך את אלבניה לצפון קוריאה של אירופה. הוא השמיד מרכזים דתיים רבים, העסיק משטרה צבאית סודית שהיתה אחראית על סדר, ונהג באכזריות כלפי המתנגדים לו.

יש כאלה שאוהבים ואפילו מעריצים אותו על זה ששיחרר את אלבניה מאיטליה הפשיסטית מצד אחד ומאסלאם קיצוני מהצד השני, הפך אותה לבטוחה ושידרג את התשתיות ויש כאלה , שכל אזכור חיובי של השם שלו מביא להם צמרמורת.

הפארק הצמוד לכיכר

Bunkart ו Bunkart 2

טירנה , כמו שאמרנו היא לא פריז ולא תמצאו פה מוזיאוני אומנות מרשימים, אבל בטירנה יש אטרקציה אחרת ומיוחד במינה. מוזיאוני בונקרים.

אנוור הוג׳ה (השליט הקומוניסטי) בנה כמעט 200,000 בונקרים ברחבי אלבניה (וכן , גם בעיר הבירה) כך שלא משנה איפה אתם תהיו, אתם תמצאו אחד. רוב הבונקרים האלה נראים נטושים ועצובים אבל בעיר הבירה לקחו את ההיסטוריה האפורה של אלבניה צעד אחד קדימה.

המוזיאונים האלה מלאים בתכנים קשים לצפיה על החיים הקומוניסטיים, ורצוי לא לבקר בהם עם ילדים מתחת לגיל 12.

עם זאת, שני הבונקרים הם דרך טובה מאוד להכיר את אלבניה.

שימו לב :Bunkart 1 נמצא רחוק ממרכז העיר, והוא גם הגדול והמעניין מביניהם לעומת Bunkart 2 שנמצא ממש על כיכר סקאנדרבג.

אם יש לכם רק שעות ספורות לבקר בטירנה, תלכו לבונקארט 2. אחרת- תלכו לשניהם.

Bunkart 1

מיצג שמוקדש לאסירים פוליטיים

מיצג בית ספר

החדר של אנוור הוג׳ה (כן כן, אותו אחד)

Bunkart 2

הבונקר מבחוץ

השמירה על הגבול

אלבניה היתה פעם צפון קוריאה של אירופה ורבים ניסו לברוח למדינות כמו איטליה ויוון. מעטים מאוד הצליחו בזה.

״כולנו רובוטים שמושפעים מהתקשורת״ מסר שלדעתי, די נכון לימים האלה

״הטירה״

רוב האתרים העתיקים של טירנה נחרבו, והטירה שלה (Kalaja e Tiranës) היא אחד מהמבנים היחידים שנשארו עומדים. מה שתמצאו בתוכה , הוא לא מוזיאון היסטוריה , תצפית או חפירות ארכיאולוגיות אלא קניון מפואר של ממש שמוקדש לאוכל

אם אתם מחפשים קינוח טוב,אמנם בקלאווה וכנאפה לא תמצאו פה (בשביל זה יש את מקדוניה) אבל יש פה קפה שוקולד מהטובים באירופה שנקרא ciocolatti italiani

רכבל להר Dajti

תתפלאו לגלות, אבל בטירנה יש את הרכבל השלישי הארוך ביותר באירופה (אחרי שוויץ וארמניה). ההר שהוא עולה אליו הפך לפארק נחמד שבו המקומיים מבלים עם ילדיהם בסופי שבוע ובו אפשר למצוא החלקה על הקרח, מיני גולף ענק , מגרשי משחקים ונוף לטירנה ולכל האזור (בינינו, הרכבל הוא עיקר החוויה)

הנוף מלמעלה

רובע בלוקו (Blloku)

רובע מלא בבתי קפה מסעדות וגלריות שנחשב אחד האזורים בטירנה שהכי נעים להסתובב בהם.

לנו הוא מאוד מאוד הזכיר את פלורנטין/נווה צדק בתל אביב , כך שאם הגעתם לטירנה אחרי טיול ארוך בבלקנים כמונו ורוצים להרגיש בבית- זה המקום.

אזור הלהטבים (כן כן, מדינה מוסלמית כבר אמרנו?)

אולם ה״פירמידה״ הנטוש של טירנה

דרום אלבניה

זה האזור התיירותי המפורסם ביותר (במונחים אלבניים) , ופה אנחנו בילינו את רוב הטיול שלנו באלבניה. כאן תמצאו עיירות ציוריות ונחמדות, חופי ים מעולים ואתרי טבע, והחלק הכי טוב? כל האתרים די קרובים אחד לשני ואפשר בקלות להישאר במקום אחד לשבוע וממנו לצאת לטיולי יום בלי לבלות שעות בנסיעה.

ג׳ירוקסטרה

העיר העתיקה והמדהימה הזאת תגרום לכם לשכוח מכל מה שחשבתם על אלבניה העניה, הקומוניסטית והמלוכלכת. אמנם האוכל המסורתי פה יבש ומוזר, אבל הטירה יפה , הרחובות מדהימים והאנשים הרבה יותר נחמדים מהשכנים שלהם מצפון (כן שקודרה, התכוונתי אליך).

גם אם יש לכם רק יום אחד באזור הזה של אלבניה, אל תוותרו על המקום המדהים הזה.

העיר העתיקה

הדרך הכי טובה להכיר את העיר ולהנות ממנה הוא להגיע לבזאר בשעות הערב המאוחרות ולשוטט עם המקומיים (דרך אגב , השיטוט הזה הפך למנהג באלבניה ונקרא Xhiro בשפה המקומית)

המוזיאון האתנוגרפי ובית סקנדולי

למרות שהבתים בג׳ירוקסטרה נראים יפים מבחוץ, בפנים הם נראים אפילו יותר טוב. בין אם אתם ישנים בבית מלון מסורתי או לא (ועל כך נסביר בהמשך), כדאי לכם לראות את הדבר האמיתי. שני המוזיאונים האלה הם דרך טובה להכיר את התרבות האלבנית ולראות איך המקומיים חיו בעת העתיקה

שני המוזיאונים נמצאים על אותו רחוב וצמודים אחד לשני, ולדעתי שווה לבקר בשניהם- אבל אם יש לכם זמן מוגבל תלכו רק לבית סקנדולי. המוזיאון האתנוגרפי

המוזיאון האתנוגרפי

כאן אפשר לשלם 200 לק ולהיכנס למוזיאון באופן חופשי

נוף לעיר החדשה שלמטה

בית סקנדולי

לבית היותר מעניין מביניהם צריך להיכנס בסיור מודרך. הזקן (הנחמד מאוד דרך אגב) שהיה המדריך שלנו באותו זמן לא דיבר אנגלית, אז תיקשרנו בצרפתית שבורה אבל עדיין הצלחנו להבין הרבה מסיפור חיי משפחתו כשהם חיו בבית הזה . בתו דוברת אנגלית שוטפת והספיקה להגיע בזמן כדי לענות לנו על כל השאלות.

מדובר באחוזה של עשירים מהמאה ה18 עם 3 קומות, 2 בונקרים (למה צריך 2??) , חדרים מיוחדים לאורחים ולחתונות , 4 חמאמים (מרחצאות) ואינספור חדרים נוספים למיניהם. המקום מרגיש כמו מבוך ולהסתובב בו הוא חוויה של ממש

שימו לב שברוב שטח הבית, אסור לצלם

הטירה של ג׳ירוקסטרה

הטירה המיוחדת הזאת היתה אתר שמוגן על ידי אונסקו והפכה למוזיאון. קחו בחשבון שבשביל לבקר בתענוג הזה תצטרכו לשרוף לא מעט קלוריות, בעיקר אם אתם מגיעים מאזור בית סקנדולי שנמצא נמוך יותר מהעיר העתיקה. הטירה היתה בהתחלה מקום בו ישבו מלכים , אבל לקראת המאה 19 הסולטן אלי פאשה ששלט באזור הפך את המקום הזה לבית כלא , וכך הוא נשאר גם במהלך התקופה הקומוניסטית.

הכניסה לטירה

העין הכחולה

למרות שהמקום לא נמצא במרכז העיר ג׳ירוקסטר, הוא נמצא לא רחוק ממנו ואם תהיו בדרך מהעיר העתיקה לסרנדה אתם סביר להניח תיתקלו בשלטים שמובילים לשם. מדובר בתופעת טבע די נדירה שקיימת ב2 מקומות באלבניה (השני בתת׳ שבצפון). למעשה ה״עין״ הוא אגם שנוצר בתוך אגם אחר ולמרות שמדובר באתר מיוחד, הוא לא מדהים כמו שספרי הטיול והבלוגרים הבריטים מתארים. בכל זאת- שווה עצירה

אטרקציות נוספות:

בגלל שהיינו בעיר רק יום אחד (ו2 לילות) לא הצלחנו להספיק לראות הכל. אם יש לכם זמן שווה לכם להגיע לבית Zekate (שדומה לבית סקנדולי) ולמנהרת המלחמה הקרה (Cold war tunnel)

המלון שלנו בג׳ירוקסטרה:

למרות שהרבה בוחרים להגיע לעיר בדרך לעיר החוף סרנדה או כטיול יום ממנה, בעיר יש הרבה בתי מלון מגניבים ומיוחדים. אנחנו ישנו במקום שנקרא Hotel Museé שכשמו כן- נמצא ממש ליד המוזיאון האתנוגרפי ומעוצב דומה לו. החדר עלה לנו 100 יורו ל2 לילות, מה שדי יקר אבל מאוד סביר במונחים ישראליים

אזור החוף

רצועת החוף של אלבניה אמנם הרבה פחות ממוסחרת ופופולרית מיוון , קרואטיה ואפילו מונטנגרו אבל היא עדיין היעד הכי מתויר במדינה. בחודשי הקיץ מגיעים לאזור עשרות אלפי תיירים מאירופה (בעיקר מאיטליה וממדינות הבלקן השכנות) ומעבירים את הזמן בבטן גב. אנחנו, לעומת זאת , הגענו לאזור רק באוקטובר כשמזג האוויר היה קר יותר, המחירים ירדו ועיירות התיירים הידועות לשמצה התרוקנו. למרות הנאמר לעיל, אפילו בחורף לא חסר מה לעשות באזור.

סרנדה (Sarandë/Σαρανδα)

למרות שמדובר בעיר המרכזית של האזור ובה נמצאים רוב בתי המלון, העיר סרנדה די אכזבה אותנו. בעיר יש טיילת נחמדה, חופים , אזור אזור עתיק עם שרידי בית כנסת (פעם היתה פה אוכלוסיה יהודית) ונמל שממנו היו יוצאות בימים שלפני הקורונה סירות לקורפו שביוון (הדרך לקורפו אורכת רק חצי שעה)

מבט מהנמל

טירת סרנדה

הפארק הארכאולוגי בוטרינת (Butrint)

אולי אזור החוף עד עכשיו אכזב אתכם, אבל אם תסעו 10 דקות על כביש החוף דרומה מסרנדה השוממת, תגלו עולם אחר. ליד שער הכניסה עומד מגדל שנראה די צנוע ומאכזב, אבל אל תטעו. הגעתם למקום הנכון. אחרי זמן מה של הליכה שבה עוברים בתוך ג׳ונגל ביצתי ומאוד לא-אלבני הפלא מתגלה לנגד עיניכם.בוטרינת היא עיר רומאית עתיקה שהשתמרה די טוב ובחלק מהאזורים שלה עדיין גרים אנשים.

הערה: כשאני כותב ״ג׳ונגל״ אני מתכוון לזה, ועם כל דבר טוב מגיעים דברים רעים. במקרה זה- יתושים. דוחה יתושים בכל עונות השנה הוא בגדר חובה פה.

בסוף המסלול מגיעים לטירה די נחמדה ושם אפשר אפילו לראות ציויליזציה (יש אנשים שגרים שם בקביעות).

חוף קסמיל (Plaza Ksamilit)

מי שרוצה להתפנק אחרי יום ארוך בפארק הלאומי המדהים הזה , יכול להגיע לחוף המרכזי של העיר קסמיל (Ksamili). החול הלבן שם מביא תחושה מאוד זנזיברית ואם עדיין נותר בכם כוח אתם יכולים לקחת סירה ולהפליג לאיים הקרובים

הריביירה האלבנית

אם ביום הקודם יצאנו לדרום, הפעם כדי להגיע לעוד אחת מהנקודות המפורסמות ביותר באזור צריך לצאת כ40 דקות צפונה בדרך חוף מאוד יפה.

באזור יש הרבה מה לעשות ולכן צריך לקום מוקדם או להישאר לילה נוסף באזור

טירת פורטו פלרמו (Porto Palermo Castle)

כשמגיעים לאזור, המקום אמנם נראה לא מתויר במיוחד ואפילו די נטוש אבל במהרה מתגלה טירה מרשימה מאוד שמהווה שריד לתקופה שבה האיטלקים שלטו באזור. לטירה עצמה היסטוריה מעניינת. גם בתקופת העותמאנים וגם בתקופת אנוור הוג׳ה (כן כן, הדיקטטור) הטירה שימשה בתור בית כלא לאחסון אסירים מסוכנים ביותר, ורק אחרי עצמאות אלבניה הפכה למוזיאון

חימארה (Himarë)

אם סרנדה היא תל אביב של האזור, חימארה המתורבתת , היוונית והשונה היא חיפה (אולי אפילו בירות). העיר יותר קטנה וצנועה ובטברנות המקומיות אין את רוב המנות בתפריט, אבל המקומיים מאוד נחמדים ושווה להגיע לשם אפילו כדי לספוג את האווירה שלה. חימארה באמת מרגישה כמו מדינה אחרת

(לצערי לא צילמתי תמונות משם והתמונות בגוגל לא מביאות צדק למקום)

הכפרים Vuno ו Dhermi

אחרי שממשיכים קצת יותר צפונה מחימארה, מגיעים לשני כפרים מאוד יפים שנבנו בצורה יוונית מסורתית. כאן החופים הרבה יותר שקטים, כמות התיירים פוחתת והדרכים נעשות יותר מפותלות.

בשלב הזה הכפרים לא ערוכים לקבלת תיירים אז לא תמצאו בהם הרבה מסעדות או חיי לילה, וקשה מאוד לנווט בין הסמטאות שלהם שהרבה פעמים לא מובילות לשום מקום- אבל הכפרים האלה הם ללא ספק מרכזי התרבות של הריביירה. אם יורדים למטה מהכפר דרמי, מגיעים לחוף די יפה שנכון לשעת כתיבת המאמר נבנית בו טיילת מרשימה שעתידה להביא תיירים לאזור.

בראט (Berat)-

כשחזרנו מהדרום חזרה לכיוון טירנה, חיפשנו מקום לעצור בדרך. לא ציפינו להרבה, אבל כשהגענו גילינו עיר עתיקה מדהימה ביופיה עם אווירה מיוחדת, האוכל הכי טעים שאכלנו בטיול , טירה שאנשים עדיין חיים בה בדיוק כמו במאה ה15, דו קיום ואפילו חיי לילה. למרות שתכננו להישאר רק כמה שעות, בסוף נשארנו כמה ימים.

לבראט שעברה מממלכה אחת לאחרת יש תרבות מיוחדת. בצד אחד של טיילת הנהר שחוצה את העיר תמצאו מאות מסגדים, מוזיאון אתנוגרפי והרבה סמטאות קטנות וחמודות - ובצד השני שלו תוכלו לראות כנסיות ורחובות יפים לא פחות. אפילו האוכל משתנה מצד אחד לשני(!!!)

רובע מנגלם (Mangalem)

ללא ספק, מדובר באחד מהמקומות היפים ביותר בעיר בראט. כשתלכו בטיילת תבחינו בעיקר בו, וכיף לטייל פה בכל שעות היום ואפילו בלילה.

זה הרובע המוסלמי של העיר, וכשתיכנסו לשם תבחינו בהרבה מסעדות, קבביות וחנויות שמוכרות בדים צבעוניים. למרות שהוא נראה ענק, קל מאוד להתמצא בו ואפשר לראות הרבה ממנו בטיול של חצי יום , אבל כדאי לחפש גם את הסמטאות הנסתרות יותר.(וגם לאכול פה. בינינו, האוכל ברובע הזה הרבה יותר טעים)

נוף למנגאלם

המוזיאון האתנוגרפי (Muzeu Etnografik)

כשתטיילו ברובע מנכלם סביר להניח שתבחינו באחוזה מסורתית גדולה ויוצאת דופן. המקום , שנמצא ברחוב העשירים שמוביל לטירה הוא דרך מצוינת להכיר את דרך החיים המסורתית. בין אם הייתם במוזיאון כזה בג׳ירוקסטרה או לא- שווה לכם לעצור בדרך לטירה (או חזרה למנגלם/גוריצה) ולהיכנס.

רובע גוריצה (Gorica)

הרובע הנוצרי שבצד השני של הנהר פחות ממוסחר ומתויר והרבה יותר אותנטי, למרות שהוא יפה לא פחות. הרחוב הראשי והעתיק שלו הוא דרך מצוינת להגיע מהגשר החדש (שבו מתחילה הטיילת) לגשר הישן ששרד מהתקופה העות’מאנית.

בנוסף תוכלו למצוא פה מנזר ותצפית יפה מאוד למנגלם (כן כן, זו שצילמנו בחלק הקודם)

המנזר הגדול

הטיילת

למרות שבראט רחוקה מהים , יש בעיר טיילת מאוד נחמדה שמובילה לכיכר המרכזית של בראט ומלאה בבתי קפה שונים ומעולים. מקומיים רבים באים לטיילת מדי ערב ובשעות 8-9 כל בתי הקפה מתמלאים עד אפס מקום והחיים האמיתיים מתחילים. אם אתם נמצאים בטיילת , אל תהססו ללכת לקפה ג׳ימי (Café Gimi) ולאכול זופה, מלך הקינוחים המקומיים שעשוי מעוגת ספוג, קרם סחלב וניל ושוקולד.

פה הטיילת מתחילה

הטירה של בראט

בין אם העיר התחתית הרשימה אתכם ובין אם לא, האטרקציה שבראט הכי מפורסמת בה זה הטירה שלה. הטירה נבנתה לפני כ2000 שנה ואימפריות רבות עברו בה והרסו אותה - רומאים, ביזנטים , עות’מאנים והרשימה עוד נמשכת.

למרות זאת הטירה נותרה עומדת והיום היא אתר מורשת לאומי ואחת הטירות היחידות באירופה שאנשים עדיין גרים בהן.

אחת מהשכונות בטירה

עדיין מוקירים כבוד ליוליוס קיסר

חשבתם שזה במנגלם? לא, זה ממש במרכז הטירה

בתוך הטירה היו פעם הרבה מסגדים וכנסיות, אבל בגלל המלחמות הרבות שהיא עברה נשארו הרבה פחות

הכנסיה האחרונה ששרדה

המסגד האחרון

וכמובן, איך אפשר בלי נוף לעיר?

אטרקציות נוספות

מנזר סט. מריה

מי שזמנו (וכוחו) עדיין בידו , יכול לטפס לאחת מהמנזרים המיוחדים ביותר בבראט שנמצאים דווקא מעל רובע מנגלם המוסלמי

לצערי לא הצלחתי למצוא עליו יותר מדי מידע לאינטרנט , אבל אולי זה מוסיף למסתורין שבגילוי שלו (מה שלצערי לא הספקנו לעשות)

טירת גוריצה

בנוסף , לרובע גוריצה יש טירה משלו שגם אליה צריך לטפס ברגל. למרות שהיא פחות מרשימה מאחותה במנגלם ולא מאוד מיושבת, יודעי דבר יגידו שהמסלול אליה, שעובר בטבע הפראי של הרי בראט הרבה יותר מרשים.

קורצ׳ה ואגם אוחריד

את העיר קורצ׳ה גילינו לגמרי במקרה. בדרך מבראט חזרה לטירה עצרנו בעיר בשם דורס (Durrës), ושם הגענו בגשם למסעדת פסטה משפחתית בשם ״Luli״. הזקנה המקומית הנחמדה שניהלה אותה , למרות שלא ידעה אנגלית ממש טוב, המליצה לנו על הרבה מקומות באלבניה שעדיין לא היינו בהם. קורצה הקטנה והצנועה מבחוץ היתה אחד מהם

קורצה היא ללא ספק (ביחד עם קרויה שבצפון) אחד השרידים המרשימים ביותר מהתקופה העותמאנית. שווה להגיע לכאן אם אתם נמצאים בדרך לאגם אוכריד במקדוניה או אוהבים בזארים/היסטוריה מכיוון שמדובר ביעד טיפה מרוחק משאר האתרים במפה.

הבזאר העתיק

אמנם מדובר במקום די קטן מימדים, הבזאר העתיק של קורצה שוקק חיים בכל שעות היום וניתן למצוא בו מסעדות (עם הקציצות הכי טובות שתאכלו בחיים שלכם שנקראות Qofte), חנויות מזכרות ובגדים שמסתתרות בבניינים צבעוניים שמזכירים יותר את קייפ טאון מכל מקום אחר ואווירת חג מולד קסומה לאורך כל השנה

לא נשמע לכם טורקי במיוחד? אולי זה בעצם הייחוד של קורצ׳ה

הרחוב הראשי

נכון, הבזאר היא הסיבה העיקרית שבגללה מגיעים לקורצ׳ה, אבל אם אתם כבר כאן- הרחוב הזה הוא הזדמנות מצוינת להיחשף לצד האחר , הקומוניסטי -לשעבר וההיפי של העיר . הרחוב מתחיל בכנסיה מרשימה מאוד ומסתיים קרוב מאוד לבזאר ומכיל בין השאר אנדרטה לזכרון הנפגעים מפעולות המשטר המדכא של אנוור הוג׳ה. בשבילנו? זאת היתה דרך מעולה לסיים את הטיול

אגם אוחריד

אם לנו יש את הכנרת, לאלבנים יש את אגם אוחריד. טוב... חצי ממנו. למעשה אגם אוכריד הוא אחד מגורמי המים המתוקים באירופה כולה, והוא מתחלק חצי חצי בין מקדוניה (ששם רוב החלקים המעניינים שלו (ועל כך, בפוסט אחר))

הצד האלבני נחשב לפראי יותר והנופים בדרך לגבול המקדוני פשוט מדהימים

להתראות אלבניה!

המלצה למסלול

כפי שראיתם במהלך הפוסט, אלבניה מדינה מדהימה ומגוונת- והיא לא כל כך גדולה כמו שאנשים נוהגים לחשוב.הנסיעה משקודרה בצפון ועד לסרנדה בדרום אורכת רק 5 שעות (כמו מהחרמון לאילת, בעצם)

נקודות על המפה

נקודה לבנה- שקודרה

נקודה A- תת׳

נקודה B- קרויה

נקודה C - טירנה

נקודה D - ג׳ירוקסטרה

נקודה E- סרנדה

נקודה F- הפארק הלאומי בוטרינט

נקודה G- חימארה

נקודה H- בראט

נקודה I - קורצ׳ה

המסלול עצמו

שקודרה - לילה אחד

תת׳ - 2 לילות (מסלול מתת לפסגת ואלבונה וחזרה)

עצירה בקרויה (נקודה B)

טיראנה - 2 לילות

ג׳ירוקסטרה - 2 לילות

סרנדה - 3 לילות (ביקור בחימארה ובוטרינט)

בראט- 3 לילות

קורצה- לילה אחד