״אומן״
אין הרבה אנשים שהמילה הזאת זרה להם. ולא, אני לא מדבר על אנשים שעוסקים באומנות אלא על העיר הידועה לשמצה במסעות של החרדים אליה.
סביר להניח שקראתם אחת מהכתבות הלא מחמיאות במיוחד שנכתבו על העיר בשבועות האחרונים.
״חרדים התנהגו בצורה מזלזלת ולא שמרו על ההנחיות״
״5 חרדים הוכו על ידי מקומי״
״ממשלת אוקראינה סגרה את העיר״
היום, בערב ראש השנה, כשהסיפורים על אומן, העיר שנסגרה ונפתחה כמה פעמים עדיין נשארו בראש שלי,
לא יכולתי שלא לחשוב על החוויות שאני חוויתי שם.
כשאמרתי לחברים ולקרובים שאני נוסע לאומן, הם הגיבו בפרצוף תמוה
מה יש לך לחפש שם?
ובאמת- מה חילוני, שלא קשור לדת ולא יודע כלום על חסידי ברסלב מחפש באומן לפני ראש השנה?
הטיול שלנו לאומן התחיל כשרצינו לעצור בדרך מהרי הקרפטים לאודסה (״אילת״ האוקראינית אם תרצו) , ראינו שבאומן יש בתי מלון טובים להעביר בהם את הלילה ו.... נו טוב, היינו סקרנים.
לאחר ששמנו את הדברים שלנו במלון, עלינו לרובע היהודי וקיבלו את פנינו (או שלא בברכה?) אלפי חרדים שטיילו ברחבי העיר.
נדהמנו מהעובדה שלא היה אף מקומי אחד ברחוב. כולם הולכים בבגדים מסורתיים ,ריח של פלאפל נידף באוויר, חנויות מזכרות בהם מוכרים כיפות ותכשיטים מפוזרות ברחבי הרחוב, כל השלטים בעברית ובאופן כללי המקום מרגיש מאוד ״שלנו״.
מעט מאוד דברים מזכירים שלא קפצנו לצפת או לבני ברק ושאנחנו נמצאים על שדרת פושקין שנמצאת בעיר ממוצעת באוקראינה.
הרחובות, להפתעתנו היו מאוד נקיים ובאופן כללי הרגישו בטוחים גם מאוחר בערב.
בעיר אומן יש גם חיי לילה- רוב המסעדות הכשרות פתוחות עד 11 / 12 בלילה (אם לא מעבר לכך). לכן, מיד כשסיימנו את ההתרשמות מהמקום הלכנו לדוכן שווארמה.
״מאיפה אתם?״ המוכר בדוכן שאל, טיפה מופתע מכך שהזמנו שיפוד פרגית בעברית
״אנחנו מהארץ״ ענינו לו ״אנחנו אחרי חודש טיול ברחבי אוקראינה ועצרנו באומן מתוך סקרנות.״
״חשבנו שזה עוד עיר אוקראינית רגילה״ אני מוסיף ״לזה לא ציפינו״
כך התפתחה שיחה בינינו לבין מוכר השווארמה.
״לא הרבה תיירים מגיעים לאומן מחוץ לראש השנה, זה נכון. אבל לא כולנו פה תיירים״
המוכר, שלו עצמו היתה דירה קבועה באומן היהודית חזר לא מזמן מטיול במזרח רוסיה , שם למד את השפה הרוסית (שהיא גם, מיותר לציין, השפה המדוברת ביותר באומן שמחוץ לכותלי הרובע).
כ100,000 תושבים חיים בעיר אומן- מתוכם 15,000 יהודים שהפכו אותה לעיר מגוריהם הקבועה.
לאחר הארוחה, המשכנו לציון הקדוש. בתור אדם שמתחבר לדת בדרך שונה, החלטתי להיכנס לקבר רבי נחמן כשיש בו פחות אנשים.
מדובר באולם גדול אך די צנוע (בו נמצא הקבר) ומסביבו יש מבוך של חדרי תפילה (רובם סגורים עקב הקורונה).
בקבר רבי נחמן יש כ30 אוקראינים ששומרים על המקום (רובם, דרך אגב, למדו עברית) ובאופן כללי , רוב הפעמים שביקרתי בציון המקום היה שקט ונעים.
הכניסה לציון
!מיותר לציין שמאחר ומדובר במקום קדוש, אסור לצלם במתחם התפילה אלא רק מחוצה לו.
הלכנו לישון , וביום למחרת ניצלנו את ההזדמנות ועלינו לרובע לארוחת בוקר ישראלית ב״פיצה זה בסט״ (הארוחה גם במחיר ישראלי, לצערי)
לאחר מכן, עזבנו את הרובע והחלטנו להכיר את אומן הפחות מוכרת לישראלים. העיר אומן קיבלה ברחבי אוקראינה את הכינוי ״עיר הגנים״ ולמעשה מכוסה בפארקים, שהגדול ביניהם נקרא פארק סופייבקה (Sofiyvka).
פארק סופייבקה הוא בערך בגודל של גני יהושע. להבדיל מהפארק בתל אביב, כמעט בכל פינה בסופייבקה אפשר למצוא אגמים, פסלים, מערות ומזרקות - מה שהופך את השיטוט בפארק למאוד מהנה.
הגנים של אוניברסיטת אומן (שנמצאת גם היא בפארק)
אחרי שטיילנו בחלק המרכזי של הפארק, המשכנו לפנטזי לנד. מדובר בחלק מהפארק שמוקדש לסיפורי מיתולוגיה מרחבי העולם (ומומלץ מאוד למשפחות).
הכפר האוקראיני
כשהערב יורד, פנטזי פארק מתמלא באורות בצבעים שונים ומתקיים בו מופע אור קולי . המופע אמנם אינו מרשים ביחס למופעים דומים בארץ, אבל שווה להגיע למקום בערב, לו רק לשם האווירה
בנוסף לפארקים, יש בעיר גם עיר עתיקה קטנה (שלא הלכנו אליה) וטיילת נהר נחמדה.
על טיילת הנהר יש גם מופע מזרקות מוזיקלי, שבמהלך הביקור שלנו היה בשיפוצים. מטיילים שהיו שם לפנינו טוענים שמדובר במקום מרשים מאוד.
ביום האחרון, לפני שעזבנו את העיר נסענו לבזאר המקומי(והמרשים בגודלו) - שמוכר פירות, ירקות, בשר כשר (וגם לא כשר) ופריטי יהדות.
השוק הוא דוגמא טובה לדו-קיום שמתנהל בין היהודים לאוקראינים. אמנם כל אחד חי בבועה שלו, אבל הם , בניגוד למה שהתקשורת תספר, מסתדרים ומנהלים חיים משותפים ביחד.
יש לציין שבמהלך הביקור שלנו באומן, לא נתקלנו בשום סוג של אלימות ומי שמכבד את המקום (ובמקומות מסוימים, מתלבש בהתאם) יוכל להנות מעיר בטוחה, כיפית ומיוחדת שבה 2 עמים שונים אחד מהשני מסתדרים ומוצאים דרך משותפת לחיות.