זאקארפטיה- הפינה הפחות מוכרת של אוקראינה

דוד דובין
29 באוג׳ 2020
זמן קריאה 11 דקות

עודכן: 15 בספט׳ 2020

כשאתם שומעים את המילה אוקראינה, מה הדבר הראשון שאתם חושבים עליו? סביר להניח שעל המלחמה שהולכת עם רוסיה, או אולי על הנפלאות של קייב ולבוב , או על המסעות של החרדים לאומן.

את האמת? גם אנחנו, אבל מאחר ומצאנו את עצמנו באוקראינה לחודש שלם, רצינו לגלות את המדינה מעבר לאזורים הסטריאוטיפים שלה.

כשהתחלנו לתכנן את הטיול לא ראינו הרבה מידע על הקרפטים אבל כן מצאנו אתר או שנים, ואחרי מחקר מעמיק יותר גילינו עולם שלם. מקום של טירות, טבע, ערים עתיקות, היסטוריה יהודית עשירה , תרבויות שונות ומעיינות תרמיים. מקום שלא הרבה תיירים בכלל וישראלים בפרט מכירים

קצת על האזור

עיר בירה: אוז׳הורוד (Uzhgorod)

שטח: 12,753 קמ״ר (קצת יותר מחצי שטח ישראל) מספר תושבים: 1,260,000

שפות: אוקראינית, הונגרית, רומנית

איך מגיעים?: יש שדה תעופה קטן באוז׳הורוד, אבל הרוב מגיעים משדה התעופה בלבוב (4 שעות מאוז׳הורוד) או מדברצן שבהונגריה (1.5 שעות מאוז׳הורוד).

איפה אנחנו ביקרנו:

כפר המעיינות טרוסקאבץ
אוז׳הורוד
מרחצאות קוסינו
מוקאצ׳בו והטירות מסביב
אגם סינוויר
הכפר הארוך ביותר בעולם(קולוצ׳אבה)
אגם המלח בסולוטבינו

יום 1- היציאה מלבוב:

קמנו בדירה שלנו בלבוב (כהרגלנו, ב12 בצהרים) ואחרי ארוחה קצרה ושיטוט ברחובות העתיקים של לבוב- נפרדנו מהעיר והתחלנו לנסוע דרומה.

אחרי חצי שעה של נסיעה, הגענו לתחנה הראשונה שלנו - טירת Svirzh, המפורסמת בכך שבה צילמו את הסרט ״שלושת המוסקטרים״ (סרט רוסי שאני אישית לא ראיתי, אבל אמא שלי אהבה).

לצערנו, כשהגענו לשם- גילינו שהטירה היתה סגורה מבפנים,מה שלא הפריע למאות אוקראינים להגיע אליה ולטייל בגנים שסביבה

הכניסה לטירה

הטירה מהצד השני

האגם שליד הטירה

הבהרה: הטירה נמצאת ליד לבוב וניתן לבקר בה בתור יום טיול ממנה

לאחר שעה של שיטוט בטירה המשכנו לכיוון המלון שלנו בכפר המעיינות החמים טרוסקאבץ.

כשהגענו לשם, ציפיתי שהוא ייראה כמו כפר מהסוג שרואים בסרטים של דיסני - בניינים עתיקים ,טחנות רוח וחקלאים ואגמים קטנים שילדים מקומיים טובלים בהם.

אבל לא כך היה.

הכפר טרוסקאבץ, הוא לא ממש כפר אלא יותר עיירת נופש אליה מגיעים מכל קצוות מזרח אירופה (טיפה דומה לקארלובי וארי) , שלא השתנתה משנות ה50 המוקדמות

רוב המבקרים מתארחים במלונות ,שלא דומים כלל למה שיש באילת או בתל אביב. מדובר בבניינים קומוניסטיים אפורים שמרוחקים מהעיר העתיקה ונקראים ״סאנאטוריים״ . שם נשארים לשבועיים לפחות ועוברים טיפולי בריאות.

המדרחוב הראשי

חנות ממתקים חמודה באמצע הכפר

מוזיאון מדע

גינת פרחים שמצאנו בדרך

אחרי שיטוט קצר בעיר וארוחה במסעדת La Grilla (שהיתה טובה מאוד דרך אגב), המשכנו לאטרקציה המרכזית של המקום- פארק המעיינות החמים, שמחבר בין אזור המלונות לעיר העתיקה.

הפארק הוא למעשה יער שבו בנו בקתות קטנות עם ברזים שמהם ניתן למלא את המים המינרליים. יש סך הכל 15 ביתנים כאלה אבל כשאנחנו הגענו עבדו רק 2 מהם (בגלל הקורונה :( ).

אחד מהביתנים הסגורים

כך נראה הפארק עצמו

בשלב מסוים, החושך הגיע והתחיל לרדת גשם, מה שגרם לנו לחזור , אחרי עוד ארוחה, למלון. כך תם היום הראשון שלנו מחוץ ל״ציויליזציה״ של לבוב.

יום 2- כל הדרכים מובילות לאוז׳הורוד?

קמנו מוקדם (יחסית), ארזנו מזוודות ויצאנו לטייל בשוק- הלב הפועם של הכפר, שלצערנו היה סגור כשהגענו אליו ביום הקודם.

בשוווקים של זאקארפטיה אפשר למצוא הכל- החל מבגדי צמר וצעיפים ועד למזכרות עץ וטיולים מאורגנים לבודפשט

בגדים

וגם מזכרות לתיירים

השוק היה לא קטן, אבל ידענו שיש לנו דרך ארוכה לאוז׳הורוד- ולכן המשכנו למבצר הסלעים טוסטאן (Tustan), אחד מפלאי אוקראינה.

הדרך לטוסטאן היתה אמורה לקחת 40 דקות , אבל כשהתחלנו לנסוע גילינו שהכביש הראשי היה חסום. זה גרם ללא מעט מריבות ותסכול, אבל אחרי שעתיים הגענו לטוסטאן ולא האמנתי למראה עיני

מבט מהכניסה לפארק

טוסטאן, מעבר להיותו אתר טבעי יוצא דופן- הוא גם מקום בעל חשיבות היסטורית. במאה ה8 קייב רוס (האבות הקדמונים של האוקראינים) בנו במקום עיר מבצר מרשימה בגודלה, שהיתה עיר הגבול בין קייב רוס להונגריה העתיקה.

בתור חובב היסטוריה, רציתי מאוד להגיע למקום.

למי שאוהב, בטוסטאן יש גם פארק חבלים נחמד מאוד בו אפשר לעלות על ״מסלול מכשולים״ בין העצים

הדרך לפסגה

מבט מלמעלה

וגם הירידה למטה לא אכזבה

נסיון לשחזר את המבצר הקדום

ירדנו, אכלנו שיפודים במסעדה שליד הכניסה והמשכנו לנסוע לאוז׳הורוד- עיר הבירה של זאקארפטיה, והפעם על כביש טוב יותר.

למרות שהגענו ב11 בלילה, החלטנו לצאת מהמלון ולהכיר את העיר.

כשחיפשנו מסעדה שפתוחה בשעה הזאת, משפחה מקומית ראתה אותנו ושאלה אם אנחנו רוצים עזרה. לאחר שיחה קצרה שאלו אותנו מאיפה באנו, וכשאמרנו שאנחנו מישראל , נערה בגילי התחילה לדבר איתנו בעברית שוטפת- למרות שהם לא היו כלל ישראלים.

בפה תמוה המשכנו הלאה לצד השני של הגשר, שם אמרו שיש לא מעט בתי קפה. עצרנו בבית קפה בלי שם, בו הארוחה לא היתה מלהיבה- והמשכנו לטייל.

ברחבי העיר אוז׳הורוד פזורים עשרות פסלים, דבר שמייחד את העיר. הנה כמה מהם

וכך, בשעה 1:30 בלילה מצאנו את עצמנו בשערי המלון Arizona - שפרסם את עצמו כמלון עם פארק מים. איש בחליפה מפחידה הכניס אותנו, אבל סך הכל המלון התברר כלא-גרוע-מדי. ״פארק המים״ היה 2 בריכות ומגלשה אליהם צריך להיכנס בתשלום, אבל בחדרים היתה טלוויזיה עם נטפליקס D: והיה נוח מאוד.

יום 3: גזענות, רב תרבותיות ומה שביניהם

קמנו מאוחר , ובבוקר מתוך סקרנות נכנסתי לדף הביקורות של פארק המים של המלון בגוגל מפות וגיליתי שהציון הוא 2.5. ״למה?״ שאלתי את עצמי, ואחרי זמן קצר שמתי לב לכמה תגובות שחוזרות על עצמן.

״פארק המים לא מכניס שחורים או כהי עור״.

הדבר הזה מאוד הטריד אותי, והתוכנית שלי לבוקר של שחיה ירדה לטמיון בגלל חוסר הנוחות לשהות במקום שמבדיל אנשים לפי צבע עורם.

השלט בכניסה שאוכף את הגזענות

במקום לרדת לבריכה, החלטנו ללכת לטייל בעיר והבחנו מהר מאוד בכמה שהמקום שונה משאר אוקראינה.

אחד מהרחובות הראשיים

מסעדת ופלים מקומית (Eat Me Cafe)

בעיר קיימת אוניברסיטה גדולה בשם UzhNu ושם לומדים מעל 1000 סטודנטים לרפואה מרחבי העולם- מה שהופך את העיר להרבה יותר מגוונת ורב תרבותית משאר אוקראינה

ואם זה לא מספיק, אוז׳הורוד היא עיר גבול עם סלובקיה והונגריה, ו10% מתושביה הונגרים.

בעבר- למקום היתה גם היסטוריה יהודית עשירה

בית הכנסת הישן

אחרי שיחה והתפעלות מרב התרבותיות בעיר מרוחקת מכל מקום אפשרי, הגענו לטירה.

את הטירה בנו מלכי הונגריה במאה ה13 , ואף על פי שהיא לא מרשימה מבחוץ- המוזיאון מבפנים מפצה על כך

הטירה מבחוץ

תערוכת כלי הנגינה

דגם של הכנסיה

מלך ומלכת הונגריה

במוזיאון ניתן לראות כמה ההיסטוריה של אוז׳הורוד מסובכת. בהתחלה היא יושבה על ידי שבטים סלאביים, אך ההונגרים שכבשו את האדמה בנו את רוב העיר.

כשאוסטרו-הונגריה התפרקה , המקום הפך לחלק מצ׳כוסלובקיה ואז נלקח על ידי ברה״מ.

זה אומר שזקן ממוצע שחי באוז׳הורוד יודע 5 שפות והיה חלק מ4 מדינות.

אחרי המוזיאון הגענו לגולת הכותרת האמיתית של המקום.

חדר העינויים

באוז׳הורוד של ימי הביניים, ציד מכשפות היה מקור פופולרי לפרנסה.

״כל אחד היה יכול להפוך למכשפה״ המדריכה במקום הסבירה לנו

״אם אשה בגדה בבעלה, זה לרוב היה מספיק כדי להאשימה בכישוף״

אחרי המחזה המרהיב והמטריד למדי הזה, המשכנו הלאה למוזיאון הפתוח.

המקום הוא בעצם שחזור של כפר מקומי , ואפילו שם רומנים, הונגרים, רותנים ו סלובקים חיו זה לצד זה.

כנסית העץ

בית ממוצע של חקלאי

האסם

בית של המיעוט הרומני

המוזיאון סך הכל לא גדול, אבל הוא נותן תמונה טובה מאוד על אורח החיים המקומי.

הלכנו למסעדה ההונגרית שנמצאת בכניסה ומשם המשכנו לבית המלון, לנוח לפני שיוצאים בערב עוד הפעם

עוד פסל

סמטת קורזו

כך תם יום די עמוס ומאוד מוצלח, שלמדנו בו הרבה על האזור.

ימים 4+5- החיים הטובים בקוסינו

התחלנו את היום בבוקר של סערת גשם, מצב רוח לא משהו וחוסר ידיעה מה נעשה בהמשך.

אמא שלי ואני חיפשנו בתי מלון שאפשר לנוח ולהעביר בהם את הזמן, גם כי ידענו שעלינו לעצור ולהתמקד בעבודה וגם כי לא יצא לי ״להנות״ מפארק המים הגזעני שבמלון הקודם.

ובסופו של דבר , מצאנו.

מלון Ivancso Birtok בקוסינו (או קוסינוס) הוא מקום נפלא- גן עדן מלא בבריכות מים תרמיים , סאונות, אוכל הונגרי הכל כלול, מעל 15 מגלשות מים והרבה הפתעות נוספות- וכל זה במחיר שאמנם יקר לאוקראינים, אבל זול מאוד למטייל הישראלי

הכניסה למלון

הבריכות

המגלשות

עוד מגלשות :)

חלק מהקינוחים בחדר האוכל

איילים שמשוטטים בשטח

בקיצור- מקום ששווה לעצור בו ל2 לילות כדי לנקות את הראש.

יום 6- טירות ואכזבות במוקאצ׳בו

יצאנו, בפעם הראשונה מלאי אנרגיה לעיר מוקאצ׳בו. עברנו ביערות עבותים ובכפרים הונגריים , ואחרי חצי שעה (שהרגיש הרבה יותר מזה) הגענו לעיר מוקאצ׳בו- המרכז ההיסטורי של זאקארפטיה.

איך נומר- אם אוז׳הורוד היא תל אביב של האזור, מוקאצ׳בו היא ירושלים.

הגענו לעיר העתיקה ואכלנו במסעדת Bograch (לא מומלץ במיוחד) , אבל מכיוון שמאוד מיהרנו- לא הספקנו להסתובב בה יותר מדי, והמשכנו לארמון פאלאנוק.

שער הכניסה

הארמון מחולק ל3 חלקים- התחתון, האמצעי והעליון. רוב הגלריות הן בחלק העליון

החלק האמצעי

מבט על החלק העליון מלמטה

גם פה יש חדר עינויים

תצפית על העיר

אחת מהתערוכות

אחרי הארמון (שהתגלה המרשים ביותר בטיול), נסענו 20 קילומטר מצפון לעיר מוקאצ׳בו, לכפר קארפאטי שם חיכו לנו עוד 2 ארמונות.

הראשון מביניהם- ארמון שנבורן (Shenborn, לא להתבלבל עם זה שבוינה) הוא למעשה מבנה בית מלון רפואי שנראה יפה מבחוץ, אבל נטוש לגמרי מבפנים.

כדי להיכנס לשם צריך לחנות בחניה צדדית של בית המלון ולטפס 400 מטר בתוך יער

הארמון

השריד האחרון מפנים הארמון

והנה הוא מהצד השני

לא היו הרבה אנשים בארמון, והאווירה היתה די מטרידה- אבל הצלחנו לראות את רובו וגם לטייל בגנים שלו בשעה אחת.

בדרך חזרה למוקאצ׳בו ולמלון שלנו הגענו לטירת סנט מיקלוש- ארמון קטן וחמוד, שלצערנו לא היינו יכולים להיכנס אליו.

לאחר מכן המשכנו למרכז העיר מוקאצ׳בו. בהתחלה עלינו על הרחוב הראשי, שהיה אמנם עתיק ,אבל מעבר למספר הפסלים שהיו עליו, לא מאוד מיוחד.

אבל למוקאצ׳בו יש גם את היופי שלה, צריך פשוט לדעת איך למצוא אותו

אחת הסמטאות

בית העירייה

מה שכן הופך את מוקאצ׳בו למקום מיוחד, הוא ההיסטוריה היהודית שלה. עד 1940 , רוב מוקאצ׳בו היתה מיושבת על ידי יהודים אשכנזים והונגרים- ולמרות שבית הכנסת נמצא במקום נידח והשכונה שלו לא בטוחה במיוחד (לכן לא הלכנו לשם), האווירה המיוחדת והמעט מוכרת בעיר עדיין נשארה.

המשכנו לטייל עד צאת השמש, ושמנו לב שלקראת השעה 9 העיר התרוקנה מאנשים, רוב המסעדות נסגרו ורק בר אחד בעליית הגג של מסעדה נשאר סימן החיים היחיד בעיר.

ב10 ברחנו מהמרכז , שנהיה לא בטוח במיוחד והתמלא לאט לאט בבני נוער בגילי שנראה כאילו הדרדרו לפשע.

הנוף מהדירה שלנו

ב10:30 חזרנו לדירה שלנו, מקום צפוף ומאובק שנמצא מתחת לטירה ועצרנו ללילה לפני שהמשכנו את מסענו.

יום 7- מפלים, הרים והפתעות

הלילה היה קשה, ובבוקר רצינו להמשיך לעיר Khust שנמצאת במישור שעה נסיעה ממוקאצ׳בו, כדי שאמא שלי (מסכנה) לא תצטרך לנסוע חצי רדומה להרים.

בעל הצימר הקדים והזהיר אותה שהדרך לחוסט נוראית ושהעיר עצמה אין מה לעשות (צדק או לא? תמשיכו לקרוא ותראו). הוא הציע לנו לנסוע בכביש המהיר וטען שהדרך לאגם סינוויר הרבה יותר קלה.

כך התחלנו את הדרך לאמצע שום מקום

פונדק מאוד נחמד בדרך (קוראים לו Kozachok)

אין כמו סטייק לארוחת בוקר

כנסית עץ שראינו בדרך

אחרי שעתיים של נסיעה גדושות בנופים ונטולות גישה לאינטרנט, הגענו לתחנה הראשונה שלנו- מפל שיפיט (Shypit)

. הדבר הראשון ששמתי לב אליו כשהגענו, זה ריחות השיפודים וכמות האנשים בשוק המאולתר שפגש את פנינו. השוק נמצא קילומטר מהמסלול, ולא ברור אם הוא פועל תמיד או רק בחופשות (הגענו בחופשת יום העצמאות האוקראיני)

השוק

הדרך למפל

המפל עצמו (ואני ברקע :ו )

המפל בלעדיי

הלכנו, הצטלמנו ליד המפל והמשכנו לחקור את השוק. בשוק היו בעיקר מזכרות ופריטי אוכל למיניהם (דבש, סירופים, משקאות אלכוהול תוצרת בית (קנינו בקבוק) , קפה וכמובן (איך לא) שיפודים).

מזכרות מכל הסוגים

לצערי לא צילמתי הרבה בשוק, אבל כן עשיתי סרטון עליו (שעד עכשיו לא יצא לי להעלות :(

)

בכל אופן, אחרי המפלים המשכנו לקולוצ׳אבה- המקום בו היינו אמורים לישון ל2 הלילות הקרובים והכפר הכי ארוך בעולם (!!!!)- אורך הכפר הזה, שנראה ממבט ראשון כמו עוד כבר רגיל באוקראינה, הוא 15 קילומטר.

לשם השוואה, 15 קילומטר הוא המרחק בין חוף תל אביב ל״גבול״ עם יהודה ושומרון.

הגענו למלון Agio, שמנו את המזוודות ויצאנו ל״הרפתקה״- לגלות את האגם הלא קיים. ולא, לא מדובר באטרקציה תיירותית יוצאת דופן- אלא פשוט באגם ליד העיר Mereshor שאמא שלי רצתה לראות והיה מסומן בגוגל מפות, ואחרי 15 קילומטר של נסיעה בכביש נורא ואיום גילינו שהוא , פשוטו כמשמעו, לא קיים.

מה שכן מצאנו הוא מעיין של מים תרמיים, אבל גם פה היה טריק.

כדי להגיע אליו, היינו צריכים לחצות גשר שהיה נראה רעוע, כאילו הוא עוד מעט הולך להיקרע

החלטתי לחצות אותו ובאמצע נבהלתי וחזרתי, למרות שהמקומיים חצו אותו בחופשיות וללא לחץ. אני חייב להודות שלפעמים אני מקנא באומץ שיש לאוקראינים, וככל שאני נמצא יותר במדינה - אני שם לב לזה יותר ויותר.

בסוף עקפנו את הגשר במכונית דרך כביש אחר והגענו למלון מטיילים שנראה כמו כפר תאילנדי הרוס, משם המשכנו למעיינות החמים (שגם פה, כמו בטרוסקאבץ, זה פשוט ברז🙁)

ה״כפר התאילנדי״

את היום סיימנו במסעדה בשם Česka Stanica , מסעדה צ׳כית לא רעה- שהיא במקרה גם המקום היחיד בכפר שפתוח אחרי 4 בצהרים :(

יום 8- האגם שכן קיים (ועוד הפתעות בקולוצ׳אבה

היום התחלנו מוקדם (10:00 בבוקר) וישר נסענו והמשכנו לחקור את הכפר הארוך ביותר בעולם.

בכפר קולוצ׳אבה יש מעל ל20 מוזיאונים, אבל החשובים ביותר הם :

1.המוזיאון הפתוח Stare Selo (מעל 30 ביתנים שונים שממחישים את אורך החיים בכפר)

2.הבונקרים של ארפאד (מוזיאון קטן שמשחזר את פלישת הנאצים לקולוצ׳אבה)

3.בית הספר הצ׳כי העתיק (אליו לא הספקנו לצערי)

בנוסף יש בכפר בית כנסת עתיק וכמה מוזיאונים קטנים שמוקדשים להיסטוריה הסובייטית בעיר.

התחלנו ממוזיאון Stare Selo

בכניסה למוזיאון, חיכה איש זקן והציע לנו להיכנס לכרכרה העתיקה ולהתנסות בנסיעה עליה-

הסכמנו ותמורת סכום סביר של 5 שקלים (!!!) הוא הסיע אותנו ברחבי הכפר העתיק

אתם מאמינים שהדבר הזה עדיין פועל?

בנסיעה

הודינו לאיש הזקן והמשכנו לחקור את הכפר, שהתברר שגם הוא היה בעל מיעוט יהודי משמעותי מאוד (שנספה בשואה)

בית הכובען

זה גן עדן? לא, סתם עוד חלק מהמוזיאון

אחד מהבתים היהודיים

ואפילו דגם של רכבת

המקום הזה העסיק אותנו בקלות ל3 השעות הקרובות, ואחריו המשכנו לבונקרים של ארפאד.

לבונקרים אפשר להיכנס רק עם מדריך , שסיפר (באוקראינית כמובן) על הפלישה ההונגרית להרי הקרפטים. מסתבר, דרך אגב, שהבונקרים נמצאים לא רחוק מהאגם הלא קיים ומהמעיינות שהיינו בהם אתמול

לא נשארו הרבה שרידים, ורק ל2 מהבונקרים ניתן להיכנס, אך עדיין מפוזרים משולשי הגנה ברחבי האזור

הבונקר הראשי

המנהרה שמובילה לבונקר

המשולשים

אחרי שעה נפרדנו מהמדריך ( שדרך אגב הופתע לראות ישראלים באזור), והמשכנו בדרכנו.

קולוצ׳אבה , יפה כמה שתהיה, היא לא הסיבה שרוב האנשים מגיעים לאזור. הסיבה האמיתית היא אגם סינוויר- אגם בצורת לב שנחשב ליפה ביותר באוקראינה , אם לא במזרח אירופה כולה.

סינוויר- בניגוד לשאר זאקארפטיה, מלא בתיירים מכל רחבי העולם. פה אפשר למצוא תפריטים באנגלית, מזכרות קיטשיות ומסעדות פולקלור מגניבות- אבל אנחנו מצאנו דבר אחר.

מאחר והגענו לאזור יומיים לפני יום העצמאות, המוני אוקראינים יצאו לחופשה והפכו את הדרך ל סינוויר לפקק תנועה ענק שלא היה מבייש את פריז או אדיס אבבה

כמו כל התיירים , עצרנו במרכז להצלת דובים בדרך- ולמרות שהדובים נראו לא מאושרים במיוחד, נראה שמטפלים בהם ושהם בטוחים.

אחד מהדובים

למרכז הגיעו דובים שניצלו מהקרקס ומבתים פרטיים שניצלו אותם ולא דאגו לבריאותם.

עוד אחד

אחרי שצפינו הדובים המשכנו לאגם, ואיתנו המשיך פקק התנועה. אמא שלי בסוף נכנעה ונתנה לי לצאת - ואני הלכתי 3 קילומטר בין המכוניות (כך עשו גם הרבה מהמקומיים) והגעתי לעליה לאגם סינוויר.

הטרק אמנם היה ארוך , אבל לדעתי - שווה את זה

טברנה חמודה בדרך

אגם סינוויר

אחרי מנוחה והתאוששות, הלכנו במסלול קצר שהקיף את האגם- מאוד מומלץ

הצד השני של סינוויר

והדרך חזרה

באגם אפשר גם לשחות ברפסודות, אבל מאחר וחזרנו מאוחר (לקראת 7 בערב ), החלטנו לוותר על זה ולרדת לאכול באחת מהטברנות במקום.

בחרנו בטברנת Na Decu Do Cimbora , שאמנם השם שלה לא מתגלגל על הלשון- אבל האוכל שלה דווקא כן.

ללא ספק, אחת המסעדות הטובות בטיול

משם המשכנו חזרה לקולוצ׳אבה אחרי יום עמוס מאוד.

ימים 9+10- ים המלח של אוקראינה (סולוטבינו)

הדרך מקולוצ׳אווה לאגם המלח בסולוטבענו אורכת סך הכל 3 שעות, אבל היא קשה ומלאת סיבובים (והפתעות בדרך).

גילינו שהדרך נוסעת דרך חוסט. כן כן, אותו מקום שהזהירו אותנו לא לנסוע אליו. בסך הכל, מדובר בעיירה נחמדה ולא יותר - אבל לידה יש הרבה מקומות מיוחדים: חוות יענים, מפעל כובעים, טירה- אבל את אף אחד מהם לא מצאנו, לא בדרך ולא בגוגל מפות (חוץ מהטירה , שנקראת huszt vara וצריך לעלות אליה 3 קילומטר)

מה שכן מצאנו זה מחלבה מאוד נחמדה, שעשו לנו בה סיור

פה מאחסנים את הגבינות

פה מבשלים

וככה אוכלים D:

קנינו כמה גבינות והמשכנו לעיר העתיקה של חוסט, שאמנם נחמדה אך פחות הרשימה אותנו (גם בגלל העיר עצמה, וגם כי איבדנו בה את המטען ורק אחרי חיפושים ארוכים מצאנו אותו בחנות)

כנסיה נחמדה במרכז

מחוסט המשכנו לסולוטבינו, שם נשארנו ליומיים הקרובים.

סולוטבינו היא כמו יקום מקביל- הבתים הצבעוניים מתחלפים בחושות ובנייני עץ מאולתרים , הכביש מתחלף בדרך עפר, הבגדים מתחלפים בבגדי ים והשוק מתחלף באלפי חנויות סיני-סטייל לתיירים.

העיר , שנמצאת על גבול רומניה- אוקראינה מאוד הזכירה לנו ממבט ראשון את דהב בסיני- רק שבמקום ים , יש בעיר כמאה (ואני לא מגזים) אגמי מלח קטנים.

כמעט כל האגמים שייכים לבתי מלון (או כמו שקוראים להם כאן - בסיסי מנוחה) ותיירים מבית מלון אחד יכולים להיכנס חופשי לאגמים של האחרים, בתנאי ומשלמים מחיר סמלי של כ200 גריבן (20 שקל).

סיני של אוקראינה

חושות ליד האגם

האגם של מלון עלית

חוף רוסלאנה (האהוב עלי מבין המקומות שהייתי בהם)

המלון שלנו (זולוטי פאבלין)

סולוטבינו זה מקום מעולה לנקות את הראש אחרי מסלולים בהרים ובטירות של זאקארפטייה, ומכאן יש כמה אפשרויות.

להמשיך לטייל באוקראינה ולנסוע שעתיים ליארמצ׳ה (Yaremche) ולהרי הקרפטים התיירותיים יותר. משם אפשר להמשיך לעיר Chernivtsi(וינה של אוקראינה, עליה אכתוב בפוסט אחר) ולטירות שלידה
לחצות את הגבול למאראמורש שברומניה ולהמשיך דרומה לטרנסילבניה ובוקרשט
לחזור לכיוון העיר לבוב (4 שעות מסולוטבינו)

סיכום מסלול:

זאקארפטיה היא ברובה מקום לא מתויר במיוחד ולא מוכר לתייר הישראלי , אבל זה גם היתרון שלה. האזור הנידח הזה מלא באטרקציות- ובין אם אתם מטיילים עם המשפחה, חובבי היסטוריה או מטפסי הרים, אתם תמצאו מה לעשות פה ותהנו מאוד.